לפני שמחליטים איך לספר לילד, כדאי לאסוף את כל המידע ההתנהגותי הקיים, את כל ה"לא בסדר" שהילד מרגיש, חש, מכיר ומזהה בעצמו בקושי הקיים. אם זו התנהגות אלימה, חוצפנות, דיבור לא יפה – כל מה שקיים בחוץ ושהילד כבר שמע מכם ומהסביבה.
בשלב זה אומרים לילד את כל מה שהוא כבר יודע, לדוגמה:
"המורה כבר אמרה לנו מספר פעמים שקשה לך, שאתה אלים, מדבר לא יפה, שאתה מתוסכל בלימודים ועוד…" – זאת אומרים כדי לשקף לו את כל מה שהוא כבר יודע, כדי לא לעורר אצלו התנגדות.
לאחר מכן, מסבירים לו שהולכים לפגוש מטפל או מטפלת שיכולים לפתור את הבעיה, להתמודד איתה ולגרום לכך שיהיה נעים וקל יותר.
האם לומר לילד שהולכים לפסיכולוג? האם להשתמש בשם התואר המקצועי?
כמו שיש רופא שעוזר לבעיות בריאות כך יש רופא שעוזר בנפש, לכן חשוב לזכור שהמילה "פסיכולוג" היא לא בושה.
פעמים רבות ההורים יוצרים מצב בו הם חוששים ומתביישים ומשליכים את הרגשות שלהם על הילד במקום להסביר לו בפשטות.
ההחלטה אם לומר לילד "פסיכולוג" או "טיפול פסיכולוגי", היא דבר שהוא תלוי הורה, לא תלוי ילד. כשהורה מנסה להחליט איך להסביר לילד לאן הוא הולך, עליו לשקול כמה דברים, לדוגמה: אם אתם גרים במקום בו המילה "פסיכולוג" היא דבר מוקצה (מבחינת תרבותית, סביבת המגורים, המשפחה ועוד), אולי כדאי לשקול לא להשתמש במילים כמו "טיפול פסיכולוגי" או "פסיכולוג".
זכרו, אין גיל שבו נכון או לא נכון לומר לילד שהוא הולך לטיפול פסיכולוגי, יש ילדים שיבינו בגיל חמש וירגישו עם זה מצוין – ויש ילדים שיהיה להם קשה להתמודד עם זה בגיל חמש עשרה. הכל תלוי בילד.