מאמרים מקצועיים ומקרי מבחן
אביא כאן דברים של אנשי מקצוע בתחום שבדקו את הקשר המשמעותי בין לקויות למידה והעולם הרגשי של הלוקים בהן ואת דרכי ההתערבות היעילות.
טיפול רגשי בגישת ACT
ילדים לקויי למידה יחושו לעיתים קרובות חוסר פניות רגשית ללמידה, או בשפת מערכת החינוך, חוסר מוטיבציה ללמידה.
במאמר: "התערבות טיפולית בילדים שאינם פנויים רגשית ללמידה" מאת אורנה נוימן ורן אלמוג (1) מתוארות תופעות שונות של חוסר פניות רגשית ללמידה.
מה זה אומר בעצם? התלמיד מפתח פחד עד כדי הימנעות ממצבי למידה.
איך זה נראה? התלמיד אדיש לנעשה בשיעור ומגלה חוסר עניין בתכניו, אינו ממלא משימות ולא משקיע מאמץ להגיע להישגים.
חוסר פניות יכולה להתבטא בהתנהגויות מגוונות כגון הפרעה בכיתה, נשירה גלויה או סמויה ותת-הישגיות. התלמיד יחוש חרד ומסוגר במהלך השיעור, ימנע ממעורבות בלמידה בשל פחד מכישלון, ביקורת עצמית, וחוסר אמון ביכולתו.
כותבי המאמר מציעים התערבות טיפולית בגישת ACT, במטרה לטפח חוסן אישי בילד הלומד, ולתת מענה טוב כדי לפתח רווחה נפשית ומסוגלות להתמודד עם הקושי.
גישת ACT – מודל טיפולי המבוסס על טיפוחם של שישה תהליכים פסיכולוגיים מרכזיים המכוונים לפיתוחה של גמישות פסיכולוגית. המודל להתערבות טיפולית, נועד לקדם פניות רגשית ללמידה לתלמידים לקויי למידה ובכך לאפשר להם התקדמות לימודית.
טיפוח תחושת מסוגלות ותקווה
התייחסות נוספת לעולמו הרגשי של לקוי הלמידה מציגה פרופ' מלכה מרגלית במאמרה "לקות למידה לאחר 15 שנים" (2). היא מייחסת חשיבות לרווחה הנפשית של ילדים לקויי למידה.
פרופ' מרגלית מבקשת להחליף את הגישה המתמקדת בחקר הפתולוגיה, הלקויות והקשיים, במודל הסלוטוגני, שמדגיש את הצורך לבחון ולזהות משאבים אישיותיים ותחומי כוח וכשירות, בלי להתעלם מקשיים ואתגרים.
על פי גישה זו יש לראות את מכלול הכישורים של כל אחד ולחזק אותם, לפתח בילד תחושת מסוגלות, וכך להעלות את הדימוי העצמי שלו, על אף הקשיים האחרים.
מרגלית מייחסת חשיבות ליצירת תקווה – פיתוח ראיית עתיד תוך זיהוי מטרות אישיות ותכנון הדרך להשגתן. לפתח אמונה אצל כל אדם ביכולתו לבצע תפקידים. לחזק את תחושת האני היכול שמקדמת כישורי ההתמודדות.
תקווה היא תכונה הניתנת לאימון ורצוי לשלבה לצד ההוראה המתקנת.
הדרכה הורית מסייעת בשיפור ההישגים הלימודיים של ילדים לקויי למידה
להורים תפקיד משמעותי בסיוע בתחום הרגשי. בכך עוסק פלג דור חיים במאמרו "הדרכת הורים לילד עם לקות למידה מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית" (3).
פלג טוען כי ילד בעל לקות למידה עלול לחוש בדידות קיומית בשל תחושת ה"אחרות", היעדר השייכות, ובמיוחד בשל הבנתה הלקויה של הסביבה את מצבו.
במאמרו המפורט מציג פלג את חשיבות ההדרכה ההורית, על מנת לסייע לילד להתמודד עם הקשיים מעמדה של קבלת הקושי ולהקנות לו בטחון ביכולתו להתמודד איתו.
חשוב מאד לעזור להורים לוותר על הפנטזיה שהמערכת המשפחתית שלהם מושלמת. במקום זה, עליהם לקבל את הקשיים בהורות שלהם ואת הקשיים של ילדם כחלק מההוויה המשפחתית.
דור חיים מציע לשנות את הסיפור שהורים נוהגים לספר על המפגש בין הילד לבין בית הספר:
