ילדים הם מתוקים, מקסימים ונפלאים, אבל הם גם נוטים לשגע את הוריהם לפעמים: בוכים, צועקים, זורקים דברים, מרביצים ומשתוללים. כאשר ילד חווה התקף זעם מחוץ לבית, פעמים רבות ההורה לא יודע איך להגיב, לרוב בשל מבוכה, חשש ממה שיחשבו עליו הסובבים או מסיבות שונות נוספות.
ראשית עליכם לזכור, שכשם שתפקידכם ללמד, להציב גבולות ולחנך את הילדים כאשר אתם שוהים בבית – כך זהו גם תפקידכם כאשר אתם מבלים איתם מחוץ לבית (בביתם של חברים, בגן השעשועים או בכל מקום אחר).
כאשר ילד חווה התקף זעם במקום ציבורי וההורה חש לא בנוח עם כך – לרוב ההורה גם יעשה טעויות רבות, שכדאי וחשוב להימנע מהן. מה הן אותן טעויות ואיך תוכלו להימנע מהן?
- אל תתנצלו – כשילד מתנהג לא יפה במקום ציבורי, פעמים רבות נשמע את הוריו מתנצלים ומתרצים את ההתנהגות עם משפטים כגון "יש לו מצב רוח רע היום" או "הוא כנראה עייף, הוא לא ישן טוב בגן או בלילה". אין צורך לצאת בהצהרות והתנצלויות, כל הילדים חווים רגעים פחות טובים, סובלים מעת לעת מחוסר מצב רוח והילד שלכם הוא לא יוצא דופן. כל הצהרה מתנצלת היא מיותרת וגם מאוד לא נעימה עבור הילד.
- אל תעשו פרצופים – מכיוון שכפי כבר ציינו כל הילדים חווים לעתים התקפי זעם קטנים או גדולים, אל תשפטו הורים אחרים. אל תעברו בגן השעשועים ליד אמא שהילד שלה צורח ותעקמו פרצוף. זכרו, גם אתם יכולים להיות במקומה בעוד פחות מחמש דקות. הדבר רק יגרום לה לחוש עוד יותר לא בנוח, דבר שישפיע גם על תגובתה כלפי הילד שלה.
- לא להשקיט עם אוכל – אוכל זה לא מוצץ, הוא לא פתרון קסם והוא לא אופציה. אם ילד בוכה אל תציעו לו סוכריה, חטיף או כל מאכל אחר כדי להשתיק אותו.
- שמרו על הגבולות שקיימים בבית – ילד שבוכה, צועק או מרביץ במקום ציבורי, לא שונה מילד שעושה זאת בבית. התעלמו מכך כשאתם מחוץ לבית ותפעלו בדיוק כפי שאתם פועלים בבית.
- תנו להיגיון לדבר – אם ילדכם מרביץ לילד אחר, רץ לכביש או עושה כל פעולה כזו או אחרת שלא מקובלת עליכם – קחו אותו לכמה דקות הצידה. הסבירו לו מדוע הוא לא יכול להמשיך כך, מה ההיגיון העומד מאחורי הדברים (לדוגמה הכביש הוא מקום מסוכן, אני דואגת לך ולכן לא מוכנה שתתקרב לשם). הסבירו לילד שאם לא יקשיב לכם תאלצו לחזור הביתה, לא בגלל שזה עונש, אלא בגלל שאתם לא מוכנים שהוא יסכן את עצמו ואת הסביבה או מכיוון שהבילוי הנעים שלכם מחוץ לבית הפך לחוויה לא נעימה.
- שימו לב לטון – חשוב גם להבין שכאשר אתם צועקים על הילד אתם גם מביכים אותו וגם הוא מתקשה להקשיב ולהפנים את הדברים שאתם אומרים לו. הקפידו לדבר בטון סמכותי ורוגע מבלי להתפרץ.
- ותרו על איומי סרק – לעתים ניתן לשמוע בגן השעשועים אמהות או אבות ה"מאיימים" על הילד שלהם כי אם לא יתנהג יפה הם ילכו הביתה. אותם הורים מאיימים כך במשך שעות, אבל לא באמת פועלים, לא הולכים. אם אתם רוצים שהילד יבין שאתם רציניים, יבין את ההשלכות של הפעולות שהוא מבצע וההתנהגות שלו – עליכם להסביר פעם אחת, פעם שנייה ובפעם השלישית באמת ללכת הביתה – ולא סתם לאיים מבלי לעמוד מאחורי הדברים.
- אל תשפילו את הילד – ילדים הם כמו מבוגרים, הם פעמים רבות נבוכים, חשים מושפלים וחושבים על מה שהסביבה חושבת עליהם. לכן חשוב לכבד את הילד, לא לצעוק עליו, להביך אותו ולהשפיל אותו לא כשאתם בבית ולא כאשר אתם נמצאים במקום ציבורי.
- פסק זמן – כמו בבית, כך גם בחוץ, לעתים כל מה שהילד צריך זה כמה דקות של פסק זמן, בהן הוא יושב בקרבתכם ונרגע. אתם מלטפים אותו, מדברים אליו בטון רגוע, מסיחים את דעתו ומסייעים לו למצוא שוב את המקום הרגוע שבתוכו.