תלישת שיער אצל ילדים יכולה להופיע בגיל צעיר מאוד, כאשר קיימות עדויות אפילו לטריכוטילומניה אצל תינוקות שגילם מספר חודשים.
עד גיל ארבע לא מדובר בהפרעה הדורשת התייחסות או טיפול מיוחד, מכיוון שהיא לרוב חולפת מעצמה. יש פשוט להתעלם. במידה וזה קורה עד לגיל זה יש להתייחס לזה כמו אל מציצת אצבע, משחק עם השיער או חפץ מעבר.
לאחר גיל ארבע, אם הילד לא מפסיק ומתחילות להיווצר קרחות, אז יש קיים חשש שההפרעה תהפוך לכרונית בהמשך ויש להתחיל להתייחס אליה.
התופעה נפוצה במיוחד בקרב מתבגרים, במיוחד אצל נערות יותר מאשר אצל נערים ולרוב ילדים שמתחילים לתלוש שיער עושים זאת בגילאי 11-13.
לרוב טריכוטילומניה מגיעה עם הפרעה נוספת, לדוגמה: הפרעת אכילה, דיכאון, חרדה, פוביה חברתית ועוד.
מה הם תסמיני ההפרעה?
טריכוטילומניה מתבטאת בתלישת שיער החוזרת על עצמה במקומות שונים בגוף. מדובר במשיכת שיער ותלישת שיער כפייתית, אובססיבית וחזרתית. הילד הלוקה בהפרעה לא יכול לשלוט בדחף לתלוש את השיער, כך שזה לא יעזור אם תאמרו לו לא לעשות זאת – זה פשוט חזק ממנו.
האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית מגדירה טריכוטילומניה במידה ומתקיימים חמישה קריטריונים מסוימים:
- כשהילד חש תחושת הקלה והנאה בעת ביצוע פעולת תלישת השיער.
- כשפעולת תלישת השיער לא קשורה לבעיית עור או מצב פסיכיאטרי אחר (כמו סכיזופרניה).
- כשלפני פעולת תלישת השיער הילד חש מתח וגם במצבים כשהוא מנסה למנוע מעצמו את פעולת התלישה.
- כשתלישת השיער חוזרת על עצמה שוב ושוב ובאה לידי ביטוי באובדן שיער משמעותי.
- כשפעולת תלישת השיער מובילה לבעיות תפקוד, מצוקה, פגיעה באחד או יותר מתחומי החיים של האדם (בתחום החברתי, הלימודי, תעסוקתי ועוד).