ילדים שסובלים מקשיים בוויסות חושי, מתחלקים לרוב לשני קצוות:
בקצה האחד נמצאת תת רגישות (תת תחושתיות)
ילדים שזקוקים לגרייה חזקה בעוצמה משתנה על מנת להגיב לסביבה. חלקם מרגישים שקצב האירועים מסביבם הוא מהיר מדי, וזקוקים ליותר זמן כדי לקלוט את המידע ו״לרשום״ אותו במוח.
ישנם ילדים שיחפשו תחושה חזקה: חלקם יהיו ילדים שמחבקים חזק, דוחפים או נוגעים בילדים סביבם, גם כאשר התחושה אינה תמיד נעימה לאחרים.
בקצה השני נמצאים ילדים עם רגישות יתר
ילדים עם רגישות יתר חווים את הגירויים בסביבה בעוצמה גבוהה, כאשר גם משימות פשוטות כמו גזיזת ציפורניים, סירוק שיער, מגע של גרביים, נעליים או טיקט בחולצה עלולים להתפרש כגירוי לא נעים ולגרום להם להימנעות מהשתתפות בפעילויות יומיומיות וליצור להורים התמודדות מאתגרת גם במשימות ״פשוטות״ בחיי היומיום.
הטיפול ברגישות חושית: סיפור מקרה
ניתן לטפל בוויסות חושי בעזרת הדרכות הורים ותיווך לסביבה כיצד להבין ולטפל בקושי החושי, וכן לטפל באופן ישיר בילד בהרכב של טיפול פרטני או קבוצתי.
שתי ילדות מקסימות, שהגיעו אליי לטיפול בריפוי בעיסוק בשל קושי בעיבוד חושי, הביעו קשיים שונים סביב הנושא, אך בשיחה עימן נקבעה מטרה תפקודית: לשפר את היכולת להתארגנות בוקר ולהגיע לתחושת הצלחה בזמן סירוק השיער בבוקר לפני היציאה לבית הספר – תהליך שכיום גורם למריבות רבות בבוקר, מעכב את היציאה מהבית ויוצר תחושת תסכול סביב ההתמודדות.
בתחילת התהליך, הילדה משתפת על התחושות והרגישות התחושתית שלה, ובהמשך קיבלה את תפקיד ה״מסרקת״. לאורך הפעילות אני משלבת שאלות מתווכות: מה נעים או לא נעים לה מבחינה חושית, ויסות הכוח והעוצמה בזמן הסירוק, והכי חשוב – היא שואלת את חברתה ואותי איזו תסרוקת אנו רוצות.
בעזרת אסטרטגיות ושיח המעלה למודעות את מרכיבי הפעילות היא מצליחה לזהות את דרישות המשימה, לדעת איך לסרק – מתי ללחוץ ולשחרר, איך לגלות אמפתיה לקשיים של האחרת, ולחשוב על אסטרטגיות יעילות להקל על התחושה.