ד"ר ניסים קונקי, פסיכולוג קליני: "בטיפול כל הזמן מתפתחים רגשות – בכל המנעד הקיים. כל הרגשות שמתעוררים במטפל הם חשובים ובעלי ערך אינפורמטיבי ביחס לקשר של המטופל עם אנשים משמעותיים מחוץ לטיפול. לכן, העמדה הבסיסית שאני מחווט אליה כאשר אני נכנס לחדר היא שאני מברך על כל חוויה רגשית שם, גם אם היא לא נעימה. עם הזמן, בשל השיתוף הרב מצד המטופל והקשר האינטימי שמתפתח, לרוב גם מתפתחת חיבה רבה, הערכה, ואהבה (לא רומנטית) כלפי המטופל.
"גם זה חלק מהתהליך ובעל חשיבות עבור המטופל – הידיעה שיש כאן אדם שמקשיב לכל הצרות שלי, לכל הדברים שאני מרגיש איתם לא בנוח כלפי עצמי, ואף על פי כן, אוהב אותי. זה דבר שלא ניתן לפברק אותו. המטופל יודע מתי המטפל אוהב אותו ושאכפת לו ממנו בצורה אמיתית וכנה, ויש לכך חשיבות רבה. אבל מטפלים חייבים להזכיר לעצמם שמדובר במערכת יחסים לא מאוזנת שגם חייבת להישאר לא מאוזנת. אין כאן הדדיות – הקשר הזה מלכתחילה לא בנוי ולא נועד להיות מאוזן. יתרה מכך, חוסר האיזון בו הוא מרכיב הכרחי שמאפשר את העבודה הטיפולית".
קורה לפעמים שעולה שיפוטיות כלפי המטופל?
ריקי מרקביץ-יעקבס:"כשאתה מתחיל להיות מטפל אתה לא מפסיק להיות בן אדם, אז ברור שאתה מרגיש לפעמים גם שיפוטיות כלפי האדם שמולך. העמדה שאתה מגייס עם הזמן היא להבין מתי השיפוטיות הזאת עולה, למה ומה אתה עושה איתה ופחות להגיב מתוכה. אם עולה שיפוטיות, אני שואלת את עצמי למה היא שם ולמה מורגשת עכשיו. במובן הזה, היא מהווה עבורי אינפורמציה חשובה להבנה טובה יותר של עולמו של המטופל, הצרכים והמשאלות שלו.
ריקי מרקביץ יעקבס, פסיכולוגית קלינית מומחית
"מי שחושב שמטפל אמור לבוא נקי מרגשות – משלה את עצמו. חשוב להבין שלצד השיפוטיות, הגיוני שיעלו מגון רחב של רגשות כמו כאב, כעס, התרגשות, מבוכה, עצבות וכולי. המקצועיות בתחום הזה היא לעבוד עם הרגשות האלו, בדיוק כמו שאנחנו מעודדים את המטופלים שלנו לעשות. לא לטאטא אותן מתחת לשטיח – אלא לחשוב איך ללמוד מהן על עצמנו, להשתמש בהן ולעבד אותן לצורך ההתקדמות".
ד"ר ניסים קונקי: "מטפל אמור לדעת לבחון רגשות כמו שיפוטיות שמתעוררים אצלו – באופן אינפורמטיבי ולא רק כחוויה רגשית. אם לדוגמה אדם נכנס לקליניקה ומדבר בלהט על עמדה פוליטית או חברתית כלשהיא שאני באופן כללי מתנגד לה (ביני לבין עצמי – לא ורבלית מול המטופל), אני כמובן לא יכול להתחבר או להזדהות עם עמדתו.
אבל אנחנו לא נפגשים כדי להחליף דעות. אנחנו כאן כדי לבחון קשרים. לכן, יש כאן אינפורמציה הרבה יותר חשובה, שקשורה באופן שבו מוצגות העמדות, מה הן מייצגות, איך הן התפתחו, איך זה משפיע על הקשרים של המטופל עם העולם וכדומה.
העמדה שלי בנושא כלל לא רלוונטית.
דרך אגב, אותן שאלות הן חשובות גם אם המטופל מציג עמדה שבאופן כללי אני מזדהה איתה לחלוטין. גם כאן, עמדתי היא כמובן לא רלוונטית, אך כאמור, אינפורמטיבית. ייתכן והשיפוטיות היא שלי ונובעת מהעמדה שלי (וכאן עליי לנטרל אותה) ומצד שני ייתכן שהשיפוטיות שאני מרגיש היא כלל לא שלי, אלא עמדה שיפוטית של המטופל כלפי עצמו, שיכולה למשל לנבוע מכך שהוא מאוד ביקורתי כלפי העולם וגם כלפי עצמו.
במקרה הזה, יש לנו חומר חשוב לעבוד עליו – ביקורת עצמית גבוהה שיכולה להוביל לתחושת ערך עצמי נמוך. לכן הרגשות האלו, אצלי ואצל המטופל, מאוד חשובים לתהליך".
יש אנשים שטיפול פסיכולוגי לא יכול לעזור להם?
ריקי מרקביץ-יעקבס: "אני מאמינה שאחד האלמנטים החשובים בחיים הוא טיימינג. יש אנשים שהטיפול לא יעזור להם בנקודת הזמן הזאת, כי אולי נכון להם יותר עכשיו להתמקד בדברים אחרים שיעזרו. זה גם חשוב שהמטופל ייצא לדרך כמי ש"מאמין" ביכולת של טיפול לעזור לו. אם אתה לא מאמין שזה יכול לעבוד, כנראה באופן מודע או פחות מודע תמצא "אישוש" לפרספקטיבה הזו.
כאשר האדם בעמדה מאד מתנגדת לטיפול, יתכן ובעיתוי הנוכחי כדאי לחכות עם הפנייה לטיפול . כך לדוגמה, כשמישהו עובר רעידת אדמה – הוא עסוק בלבנות מחדש את הבית. בשלב הזה הוא צריך להתמקד בתוכנית הבנייה. רק אחר כך הוא יתפנה לנתח למה הבית קרס – ואיך לחזק את היסודות שלו".
ד"ר ניסים קונקי: "כשאדם אומר שטיפול לא יכול לסייע לו, לי זה נשמע כמו משפט די נחרץ ונחרצות לפעמים מחביאה ספקות ופחדים. לכן, הנחרצות אולי אומרת יותר על המטופל ועולמו הפנימי מאשר
ד"ר ניסים קונקי, פסיכולוג קליני מומחה
על איזושהי "אמת" אבסולוטית על יעילות הטיפול.
ישנם סוגים שונים של טיפולים, וישנם סוגים שונים של מטפלים. ישנם טיפולים מאוד פלואידיים שמזמינים יותר אינטרוספקציה ושיתוף רגשי, וישנם כאלו שהם די מובנים עם פרוטוקולים של עבודה מסודרת. ובין השניים הללו יש עוד אפשרויות רבות.
רוב האנשים יכולים למצוא את עצמם מפיקים תועלת מטיפול פסיכולוגי. מה שכן הכרחי זו איזושהי עמדה חיובית כלפי הטיפול. המאמץ הרגשי, הנפשי, והכלכלי שטיפול דורש הופך לבלתי נסבל אם העמדה הראשונית כלפי המקום היא אנטגוניסטית, ללא כוונה אמיתי לתת למקום הזדמנות.
אם יכולת לתת למטופלים שלך עצה אחת, רגע לפני שהם נכנסים לקליניקה בפעם הראשונה – מה היא הייתה?
ריקי מרקביץ-יעקבס:
"תהיו אותנטיים בשביל עצמכם. זאת המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לעצמכם כי זה נותן חופש.
כמו שאנשים מסדרים את הבית לפני שבאה עוזרת, או עושים כמה שכיבות סמיכה לפני שהם מגיעים לחדר כושר – מטופלים מרגישים לפעמים שהם צריכים להרשים את המטפל שלהם. להיות אותנטי זה להגיד לעצמך שאתה אמיץ שאתה בכלל נכנס לתהליך הזה ומוכן להיפתח. זה להבין שהפתיחות היא מתנה ולא חולשה. זה האומץ להחשף למגוון החלקים שבך ולגלות עולם ומלואו, במובן הטוב של המילה.
"המילה 'טיפול' מתקשרת לא פעם בצורה אסוציאטיבית לחולי, אולם לטעמי ההגדרה הזאת מטעה ומגבילה. במקום להתייחס לפנייה לטיפול כאמירה שמשהו לא בסדר אצלך, אני מעדיפה לראות את זה כשלב בו האדם מרגיש שמשהו 'לא עובד' לו כפי שהיה רוצה או כמי שתקוע ב'צומת' וצריך עזרה כדי לבחור מסלול נכון עבורו להתקדמות.
המטרה היא לא לחפש איפה המטופל אשם או לא בסדר. המטרה היא לתת למטופל חירות להכיר את עצמו ולעבוד עם עצמו בצורה שהיא נכונה לו, שהוא יוכל לקחת אחריות אקטיבית על חייו, שתהווה אקט בריא להתפתחות ולצמיחה".
ד"ר ניסים קונקי:
"תנו לזה זמן. בהתחלה גם המטפל מרגיש חרדה, לחץ ועוד רגשות מאוד ראשוניים וטבעיים. כל מטופל הוא סיפור חדש, שמייצר למטפל חוויה חדשה שהוא אף פעם לא היה בה קודם. בשביל לבנות חיבור ואינטימיות נדרש זמן. לכן, אם אתם מרגישים שהמטפל הוא מקצועי ומנוסה ושיש לתהליך הזה פוטנציאל חיובי – תהיו סבלניים.
"פסיכולוגיה היא לא מתמטיקה, זה לא מדע מדויק. אלו תהליכים מתמשכים והדרגתיים. בדרך כלל, מי שיושב בטיפול לאורך זמן מרגיש בשינוי ומתמקם אחרת בחיים. זה לאו דווקא אומר שאנשים ממציאים את עצמם מחדש, אלא יכולים לבחון את עצמם ממקום מיטיב יותר, עם כוונות טובות יותר".
