מה גורם להפרעות בויסות חושי אצל ילדים?
הגורמים להיווצרות קשיים בוויסות חושי עדיין אינם ידועים במלואם. הקשיים נצפים בתדירות גבוהה אצל ילדים הסובלים מאוטיזם, תסמונת אספרגר ועיכובים התפתחותיים שונים, אך עלולים להופיע גם אצל ילדים ללא בעיות התפתחותיות מאובחנות.
מחקרים שנערכו בנושא מצאו עדויות לכך שבעיות בוויסות חושי עלולות להיווצר כחלק מתורשה גנטית בין הורים לילדים (לאו דווקא באותם המאפיינים).
לילדים עם הפרעת ויסות חושי יש גם פעילות נוירולוגית שונה, כאשר הם נחשפים לגירויים שונים. לכן, לוקח להם יותר זמן להתרגל לגירויים שונים.
קושי בויסות חושי אצל ילדים מחולק לשלוש קבוצות עיקריות:
1. ילדים עם רגישות יתר
ילדים שמרגישים, שומעים, רואים וחשים את העולם בעוצמה חזקה, חזקה מדי. לכן כל גירוי עבורם הוא עוצמתי במיוחד: הם יכולים לפרש ליטוף כמכה, דיבור כצעקה, יתרחקו מאנשים כי זה מרגיש להם המוני מדי, יתבודדו יותר, כדי לזכות בקצת שקט. התנהגותם עלולה להתפרש כבעיה התנהגותית חברתית.
לרוב הם מגיבים בעוצמה חזקה לגירויים בסביבה, לדוגמה:
- הם מתעוררים בצרחות כשאופנוע חולף ברחוב כאשר יש רגישות שמיעתית,
- לא יכולים לשאת ריחות של בשמים,
- רגישים לבגדים או מתקשים ללבוש סוגים שונים של בגדים בגלל טקסטורה או בגלל הפתק של הבגד,
- מתקשים לחפוף שיער
ילדים רגישים מגיבים באופן קיצוני גם כאשר הם דורכים בחול, דשא או באים במגע עם בצק.
2. ילדים שמתאפיינים בתת-תחושתיות או תת-רגישות חושית
ילדים שזקוקים לגרייה חזקה, בעוצמה חזקה ומשתנה על מנת להגיב לסביבה. הם נמצאים בקצה השני של הסקאלה, בגלל זה הם צריכים להרגיש חזק, לחוש חזק, לשמוע חזק.
- לעיתים הם נראים כאילו הם לא שומעים כשקוראים להם,
- מגיבים באדישות לסביבה,
- נראה כי הם נעים בקצב משלהם בעולם, קצב איטי יותר מבני גילם.
לעיתים יתלוננו עליהם שהם נוטים להרביץ או לדחוף ילדים בגן, או חורטים עם העיפרון על הדף.
ישנם ילדים שנתפסים כאדישים, או מנותקים, בגלל שהם לא מגיבים לגירויים רגילים שאחרים כן נוהגים להגיב אליהם בדרך כלל. הם ייראו כאילו הם חסרי מוטיבציה, רמת העוררות שלהם תהיה נמוכה, הם יהיו פחות סקרנים וההתפתחות המוטורית שלהם יכולה להיות איטית יותר. מצבם של ילדים אלה, יכול להשפיע על ההתפתחות שלהם מבחינה מוטורית או קוגניטיבית, ועוד.
יש ילדים שבחלק מהחושים יגיבו בתת תחושתיות ואילו במערכות חוש אחרות יגיבו בתחושתיות יתר.
3. ילדים המאופיינים בחיפוש חושי
לעיתים יש ילדים שאינם משיגים שובע סנסורי ונראים שיש להם חיפוש חושי מתמיד. יש הרואים בהם ילדים עם בעיות התנהגות, בגלל שהם אוהבים להתלכלך, לגעת בכל דבר, לעבור מפעילות לפעילות על מנת לקבל גרייה חושית.
הם משתוללים, מתקשים לקבל חוקים וכללים בשל הצורך לספק את הצורך בחיפוש החושי שלהם ופעמים רבות יש החושבים בטעות שהם סובלים מהפרעת קשב וריכוז או מהיפראקטיביות. במידה והילד אכן סובל מחיפוש חושי ולא סובל מהפרעת קשב וריכוז – נראה שילדים אלו לא יגיבו כמצופה לטיפול תרופתי תומך של קשב וריכוז.
איך קושי בויסות חושי משפיע על ילדים והאם זה נשלט?
ראשית, חשוב להבין שלא – זה לא נשלט. הילדים לא אשמים בתגובות המוגזמות שלהם ואנחנו לא יכולים להיכנס לגוף שלהם ולראש שלהם ולהבין מה הם מרגישים. חשוב להבין שלעיתים ההתנהגויות שלהם נועדו לסייע להם גם אם זה אינו יעיל עבורם (לדוגמא ילד שקופץ על הספות – יכול להיות שמנסה לעורר את הגרייה שלו, למרות שהתנהגות זו אינה מקובלת על הוריו).
פרשנות נכונה שניתנת להורים בעזרת הדרכה ותיווך של מרפאה בעיסוק יכולים לסייע ולייצר משמעות והבנה של דברים שהילדים עושים, אשר לנו נראים שטותיים וחסרי חשיבות אך הם מהותיים וחשובים לתפקוד של הילד.
דוגמאות למצבים, גירויים והאופן בו עלולים להגיב ילדים הסובלים מהפרעה בויסות חושי:
גירויים קוליים ורעשים – ילדים עם רגישות יתר יגיבו בחרדה לרעש של בלון שמתפוצץ, עבורם זה נשמע כמו פיצוץ של פצצה. רעש של הרבה אנשים מדברים יכול להיות עבורם מלחיץ או להוציא אותם מיד מריכוז.
הם יסבלו בעת בילוי בקניון, באירועים משפחתיים המוניים, הם יתקשו להתרכז כשיש רעש בכיתה ועוד. ילדים שסובלים מתת גירוי ידברו חזק ויצעקו, אבל לא בכוונה, לעיתים יראה כאילו הם ילדים חולמניים או אדישים.
מגע ומרקמים – מגע של חול שעבורנו הוא נעים, עבורם יכול להיות בלתי נסבל. כך גם דשא, שטיפת מים בסבון או אפילו רק מגע של מים. חפיפת שיער עלולה להיות סיוט של ממש עבורם. יש ילדים שיסרבו ללבוש מכנסיים עם גומי. אנחנו לא נבין אותם, אבל עבורם הגומי הוא חלק במכנסיים שמוציא אותם מדעתם, הם מרגישים את עוצמתו על הגוף בחוזקה.
ילדים שסובלים מתת גירוי יחפשו את המגע והחוזק, יתפלשו בבוץ, ירצו להרגיש עוד ועוד דברים כמה שיותר, גם אם זה מלכלך, ללא התחשבות בתוצאה. לעיתים קרובות יאכלו מבולגן ומאוד מלוכלך ולא ישימו לב לבגדים שלא יושבים נכון על הגוף.
טמפרטורה וכאב – ילדים עם תת תחושתיות יכולים לסבול מחום קיצוני או קור קיצוני, בעוד שלאדם ללא קושי בויסות החושי הטמפרטורה בחדר או בחוץ תהיה נעימה. ילדים עם תת תחושתיות לא יגיבו בעוצמה לכאב, הם יקבלו מכות ולא יגיבו בבכי, סף הכאב שלהם יופעל רק אם זאת מכה ממש חזקה. לרוב הם יחזרו מהגן ולא יזכרו ממה הסימן הכחול שהופיע להם פתאום על הגוף.
טעם ורעב – ילדים עם הפרעת ויסות חושי יכולים לחוש רעב קיצוני, להורה זה יראה כאילו הילד סתם גרגרן, אבל הילד פשוט לא יחוש תחושת שובע. הם יכולים לגלות בררנות באוכל, לחוש סלידה עזה מטעמים מסוימים או להעדיף אוכל בצבע מסוים (לבן – אורז, פסטה וכד') או מנגד תשוקה עזה.
אכילתם יכולה להיות באופן כללי לא מאוזנת. לרוב ילדים עם תת תחושתיות אינם בררנים באוכל, יאכלו כמויות גדולות (לעיתים נראה כאילו הם לא לועסים אלא בולעים ישר את האוכל), הגוף יתלכלך וכך גם הפנים – ולהם זה לא יפריע.
קשיים בשינה – הפרעה בויסות החושי יכולה לגרום לילדים להיות עייפים יותר מילדים אחרים, הם יזדקקו ליותר שעות שינה וכשיחושו עייפות הם עלולים לסבול מעייפות יתר ולהגיב בבכי ותסכול רב.
מצד שני, הם עלולים לסבול מקושי רב להירדם ולישון שינה לא רציפה, בגלל שהם מתעוררים מרעשים שונים, מכך שלא נוח להם, ועוד. ילדים עם חיפוש חושי יכולים להגיע למצב שלא נשארה להם סוללה בגוף, נרדמים לזמן קצר ונראה שכשקמים הם הטעינו את הסוללות מחדש.
ויסות חושי הוא היכולת של ילדים ומבוגרים לקלוט את המידע מהסביבה ומהגוף שלנו ולהעביר אותו בעזרת מסילות סנסוריות אל המוח. שם אנו מעבדים את המידע וממנו מוציאים פלט התנהגותי, שנוצר בעקבות האופן שבו פירשנו את המידע או בעקבות הפידבק שקיבלנו מהמידע שמגיע אל הגוף או מתרחש מחוץ לגוף. בשפה המקצועית קוראים לתהליך זה – עיבוד סנסורי, עיבוד של מערכת העצבים המרכזית, הקולטת מידע מגירויים חיצוניים ופנימיים וגורמת לאדם להגיב אליהם בהתאם.