דיסתימיה היא הפרעה נפשית כרונית ומתמשכת, הנכנסת תחת קטגוריית הפרעות המסווגות כדיכאון. דיסתימיה גורמת לפגיעה במצב הרוח, כאשר בימים מסוימים האדם חש מדוכא יותר, ובימים אחרים פחות.
מה ההבדל בין דיסתימיה או דיכאון קל לדיכאון רגיל?
בשני המקרים קיימת פגיעה במצב הרוח, אבל במקרה של דיסתימיה או דיכאון קל – הסובלים ממנה מצליחים ברוב במקרים לתפקד כרגיל, למרות שהם סובלים ממצב רוח ירוד. לעומתם, אנשים הסובלים מדיכאון עמוק או דיכאון קליני וסוגים שונים של דיכאון – לרוב גם לא מצליחים לתפקד. הדיכאון משתק את האדם הסובל ממנו, הוא גורם לו לחוש חרדה, אובדן עניין והנאה, חוסר תקווה, תחושת ריקנות ועלול אפילו לגרום למחשבות אובדניות.
הסובלים מדיסתימיה חווים יותר סימפטומים הקשורים לחוסר שקט, אבל כאלה שעדיין מאפשרים להם לשמור על תפקוד גבוה. הם מצליחים לעבוד, לנהל חיי משפחה, לקחת חלק בפעילויות חברתיות ועוד.
האם דיסתימיה יכולה להפוך לדיכאון רגיל?
דיסתימיה היא אמנם הפרעה קלה יותר מדיכאון קלאסי ״רגיל״, אבל אנשים רבים סובלים ממנה במשך תקופות ארוכות, אפילו שנים רבות. ככל שהדיסתימיה לא מטופלת והאדם סובל מקשיים, מצב רוח ירוד, בדידות, ותסמינים נוספים – כך הסיכוי שלו לפתח דיכאון של ממש עולה.
למרות שהסימפטומים של דיסתימיה, על פניו, עושים רושם כחמורים פחות מתסמינים של דיכאון – עלולה לחול החמרה הדרגתית במצב אם האדם אינו מקבל טיפול. בנוסף, עלולים לחול גם שינויים בעוצמת הסימפטומים בהתאם לשעות היום (לדוגמה דווקא בערב תיתכן החמרה).
קשה יותר לזהות דיסתימיה מאשר לזהות דיכאון. מצד אחד, בניגוד לאדם הסובל מדיכאון, הסובל מדיסתימיה יכול לבצע פעולות יום יומיות וגם לשמור על מראית עין של מצב רוח טוב כלפי חוץ. אבל מבפנים הוא לרוב ירגיש מרוקן, יעשה רק את המינימום הנדרש ממנו ויעשה את הרוב על אוטומט.