גמגום היא תופעה לא פשוטה ואפילו מורכבת, גם עבור ההורה וכמובן שעבור הילד. גמגום אצל ילדים היא תופעה המטופלת בדרכים שונות, בגילאים שונים וחשוב מאוד לזהות אותה בזמן ולנסות להבין האם מדובר בתופעה חולפת.
על פי מחקר שנערך בעבר בארה"ב, כ-2.5 אחוז מהילדים מתחת לגיל חמש מגמגמים. מדובר בממוצע של אחד מכל ארבעה ילדים שמגמגם. כ-80 אחוז מהם יפסיקו לגמגם כאשר יגיעו לבית ספר יסודי.
מה גורם לגמגום אצל ילדים?
גמגום הוא הפרעה ברצף הדיבור, שעל פי מחקרים נגרם בשל הפרעה פיזיולוגית שמפריעה לתהליך הפקת הדיבור.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא תמיד הגורמים לגמגום הם מתח, בעיה רגשית, טראומה או הפרעה פסיכולוגית. גמגום גם לא נגרם לרוב בגלל משהו שההורים עשו לא בסדר והוא גם לא מעיד דבר על רמת האינטליגנציה של הילד.
גמגום כן יכול להיות משפחתי, גנטי ולהופיע בשל בעיה גנטית תורשתית.
איך מזהים גמגום אצל ילדים?
לגמגום תסמינים מילוליים, לדוגמה:
- צלילים ארוכים מהרגיל – תתתתתודה במקום תודה.
- חזרה על מילים או על הברות או על צלילים – לדוגמה כאשר הילד אומר "אני אני א א א אני לא רוצה לאכול" במקום "אני לא רוצה לאכול".
- תוספת של מילים – כשהילד מוסיף מילים או הברות בתדירות גבוה. לדוגמה "א אני אם לא רוצה לשחק בכדור" במקום "אני לא רוצה לשחק בכדור".
- חסימה בדיבור – כשהילד מנסה לדבר ונדמה שהוא לא מצליח להפיק צליל ולהביע את עצמו.
לגמגום גם תסמינים פיזיים:
- הימנעות ממצבים שהילד צריך לדבר, הוא פשוט משתתק.
- הימנעות מקשר עין עם אנשים.
- תנועות גוף מגוונות, כגון: תנודות של הראש, מצמוצים, תיפופים, ועוד.
- מתיחות באזור הצוואר, הלסת והשפתיים.