אילמות סלקטיבית

הדיבור הוא הדרך שלנו לתקשר עם הסביבה, באמצעות יכולת הדיבור אנחנו מביעים את הרגשות שלנו, המחשבות, הרצונות, הכעסים ועוד. ילדים יכולים לבחור להשתמש בדיבור ולתקשר ויכולים גם לבחור לשתוק ולהסתגר בתוך עצמם.

מהי אילמות סלקטיבית?

בניגוד לילדים שנולדו אילמים ולמרבה הצער לא יכולים באמת לדבר ולהביע את עצמם, אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה של תקופת הילדות, הבאה לידי ביטוי בכך שילדים מדברים בחופשיות במצבים מסוימים (לדוגמה בבית או בקרבת קרובי משפחה או חברים קרובים) אבל לא מוציאים מילה במקומות אחרים (לדוגמה בבית הספר, בגן, באירועים חברתיים ועוד).

יש מקרים בהם הילד יבחר לדבר מחוץ לבית, אבל רק במצבים מסוימים ורק עם אנשים מסוימים ועדיין ירבה לשתוק ברוב הזמן.

מדובר בהפרעה נדירה, השכיחות שלה באוכלוסייה נעה בין 0.1% ל-2.2%. היא מופיעה באופן שווה בין כל המינים, הגזעים והמוצאים ומתפתחת לרוב בין גילאי שנתיים וחצי ל-4. למרות הגיל בו היא מופיעה, האבחנה שלה מתבצעת בדרך כלל רק בשלב בו הילד נכנס למסגרת בית הספר, שלב בו ההורים חשים שיש צורך ממשי בטיפול.

איך מאבחנים הפרעת אילמות סלקטיבית? מאפיינים נפוצים

• כאשר אי יכולתו של הילד לדבר מעכבת גם את יכולתו לתפקד מבחינה חברתית ופוגעת גם בתפקוד שלו בבית הספר.
• האילמות נוכחת בחייו של הילד לפחות חודש אחד. כאשר כלל זה לא חל על החודש הראשון בבית הספר, כי זוהי תקופה בה ילדים רבים מתביישים ומדברים פחות.
• הסיבה לאילמות לא קשורה לחוסר ידע של השפה או תחושת אי נוחות עם השפה.
• ההפרעה היא חלק מהפרעת תקשורת נוספת (גמגום או הפרעה בשטף הדיבור) אבל בהכרח מהספקטרום האוטיסטי או מצב פסיכוטי או נפשי אחר.
• הילד מסוגל לדבר במקום אחד באופן רגיל לחלוטין (לדוגמה הבית), אבל לא מדבר באופן עקבי במצב מסוים אחר (לדוגמה בית הספר).

בזמן אבחון מקצועי, מתבקשים המאבחנים לשים לב גם לדברים הבאים:

• מוודאים שלילד אין בעיית שמיעה.
• מעריכים את היכולת השפתית של הילד ויכולת החשיבה.
• אוספים מידע על ההיסטוריה ההתפתחותית של הילד, כדי לשלול מצב של טראומה נפשית, אלימות או נזק מוחי.
• מבקשים מידע על תפקודו האקדמי בגן או בבית הספר.

קריטריונים לאבחון אילמות סלקטיבית אצל ילד דו לשוני:

• הילד צריך להראות אילמות המתקיימת במשך חצי שנה לפחות.
• האילמות צריכה להתקיים בשתי השפות.
• צריכים להיות נוכחים גם תסמינים ברורים של חרדה או התנהגות מעוכבת.

האם הילד בוחר לשתוק?

ממש לא. האילמות היא הפרעת חרדה שמשתקת את הילד ולא מאפשרת לו לדבר. השתיקה לא נובעת מבחירה של הילד לשתוק. הילד מצליח לדבר בסיטואציות שאותן הוא חווה כבטוחות ולא מצליח לדבר בכאלה שבהן הוא חש מאוים ולא בטוח.

אז מה גורם להפרעה?

קשה לומר באופן חד משמעי, מכיוון שהילדים הסובלים ממנה מצד אחד אכן יכולים לדבר, ומצד שני מפגינים אילמות במקומות מסוימים. ההנחה היא שקיימים שני גורמים עיקריים:

גורם התפתחותי: אם הילד סובל מאיחור התפתחותי כלשהו, במיוחד כזה הקשור בדיבור או מבעיה אחרת בדיבור – קיים סיכוי להתפתחות הפרעת אילמות סלקטיבית.

גורם פסיכולוגי: רבים רואים בתופעה חרדה חברתית, מכיוון שהאילמות באה לידי ביטוי במקומות בהם הילד עלול לחוש השפלה חברתית או חש לחץ חברתי או נמצא במקום מלא באנשים. אם לרוב ילדים ידברו בבית, הם לרוב לא ידברו בגן או בבית הספר, ככל הנראה מחשש לחוות כישלון, השפלה או מבוכה. למרבה האירוניה, האילמות עצמה עלולה לגרום לו לחוש כך.

בנוסף, ההפרעה נפוצה כהפרעה נלווית, בקרב הפרעות נפשיות הנפוצות אצל ילדים ומתבגרים, כגון:

• הפרעה אובססיבית קומפולסיבית.
• תסמונת אספרגר.
• התקפי פאניקה.
• דיכאון.
• סכיזופרניה.
• מצבים פסיכוטיים.
• הפרעה דיסוציאטיבית.

תסמינים נוספים שעלולים להופיע

מלבד אילמות, הנעה בין חוסר יכולת לדבר בכלל במצבים מסוימים ויכולה גם להיות מצב בו הילד פשוט מדבר חלש או מדבר רק עם אנשים ספציפיים, קיימים סימפטומים נוספים בחלק מהמקרים:

• הילד עלול להתבודד.
• לחוש מבוכה (שתבוא לידי ביטוי גם בשפת הגוף).
• ביישנות יתר.
• הילד יחוש ניתוק ברמה מסוימת במצבים חברתיים.
• הוא יחוש ממש משותק או קפוא במצבים בהם לא ידבר.
• הימנעות מיצירת קשר עין.
• עלולים להופיע גם תסמינים פיזיים המאפיינים חרדה, כמו: בחילה, כאבי בטן, קוצר נשימה, כאבים בחזה, תחושת מחנק, פחד, בחילה, ועוד.

האם אילמות סלקטיבית עוברת וחולפת מעצמה?

ברוב הגדול של המקרים ההפרעה לא תחלוף מעצמה ללא עזרה וטיפול מקצועי. המציאות היא, שללא טיפול, עלולות להיות להפרעה השלכות נוספות שיובילו לקשיים נוספים בחייו של הילד. לדוגמה:

• ילד שכל הזמן שותק בבית הספר, בגן או בחברת ילדים אחרים, עלול לסבול מקשיים חברתיים.
• ההפרעה יכולה לגרום לקשיים בתפקודו הלימודי, בשל חוסר יכולת להשתתף בפעילויות ובשיעורים, חוסר יכולת לעמוד בפני הכיתה, המורים עלולים להתקשות לאבחן את רמת הבנתו את החומר ועוד.
• הוא עלול לסבול מקשיים רגשיים שונים, כתוצאה מדחייה חברתית.
• ההורים רוצים לעזור ולעתים גורמים לנזק
• באופן טבעי הורים רבים רוצים לסייע לילדים להביע את עצמם ולכן באים לעזרתם, מדברים בשמם ומנסים להרגיע בכך את הילד החרד.
• התוצאה היא הפוכה, ההורה בעצם הופך לפה של הילד. מצד אחד הוא הרגיע את הילד והפחית את רמת החרדה, אבל מנגד הוא לא עזר לילד להביע את עצמו ולכן הילד ימשיך לשתוק גם בעתיד.
• כך נוצר מצב בו הילד משתמש בהורה כדי להפחית את רמת החרדה וגם כדי לדבר בשמו וההורים מבלי לשים לב מאפשרים לילד להמשיך לתקשר עם הסביבה בשתיקה.
• הורים רבים, מתוך כוונה לגונן על הילדים, מבקשים שלא לפנות אל הילד או לשאול שאלות, כדי לא להביך אותם. יש כאלה שגם מפחיתים את רמת התקשורת המילולית עם הילד ומנסים להבין את כוונתם של הילדים מבלי לבקש מהם לתקשר באופן מילולי.

איך מתגברים ואיך מטפלים באילמות סלקטיבית?

קיימות שיטות טיפוליות שונות לטיפול בהפרעה, שיכולות להפחית את רמת החרדה, לחזק את ביטחונו העצמי של הילד, את הדימוי העצמי שלו ואת הכישורים החברתיים שלו. בין הטיפולים הנפוצים:

טיפול במשחק/טיפול באמנות: תהליך המאפשר לילד להרגיש רגוע יותר ולהיפתח תוך כדי פעילות מהנה, יצירתית, חווייתית. תוך כדי טיפול באמנות, המטפל לומד על עולמו הפנימי של הילד, מייצר שפה משותפת עמו, דיאלוג, עוזר לו לבטא רגשות מודחקים באופן חופשי, לחשוב באופן רציונלי ולחוש בטוח. הילד בוחר את קצב ההתקדמות, יכול לשתף באמצעות משחק או יצירה ולא בהכרח באמצעות מילים, לומד לבנות קשר של אמון עם אדם זר, לנצח, להפסיד, לנהל כעסים ועוד.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): במהלך טיפול CBT עובד המטפל עם הילד, באופן ממוקד, בחרדות שלו ובמחשבות השליליות המשתלטות עליו. הוא מלמד אותו לחשוב חיובי, להרגיע את עצמו, להסתגל לחברה ולמצבים חברתיים שונים, הוא יגרום להם להתמודד עם שאלות ועם מתן מענה בקולם.

טיפול משפחתי: קיימים מקרים בהם ההורים מעודדים את ההפרעה מבלי לשים לב. לעתים קיים קשר בין מערכת היחסים בין ההורים והילד, לבין דפוסי התנהגות שונים הקשורים להפרעה. לכן טיפול משפחתי יכול מאוד להועיל.

הדרכת הורים: במקביל לכל טיפול שיבחרו ההורים עבור הילד, מומלץ ואף חובה שיעברו הדרכת הורים אצל המטפל. במסגרת הדרכת הורים הם ילמדו על ההפרעה, על הדרכים בהן יוכלו לעזור לילד להשתחרר מדפוסי התנהגות וחרדה בבית ומחוץ לבית. הם יבינו מה הן הטעויות שאולי הם עושים הגורמות לילד לדבוק באילמות ומה הן הדרכים להשתחרר מהן. ההורים הם דמות מפתח חשובה בטיפול, בלעדיה התהליך לא יוכל להצליח. הדרכת הורים נותנת להורים תקווה, עוזרת להם להבין את הילד ועוזרת להם לעזור לילד להתמודד.

טיפול בחרדת תקשורת חברתית s-scat: טיפול אותו מבצעים במרפאה ביחד עם ההורים וגם בשיתוף המורים ובהתייעצות עמם. הטיפול משלב אסטרטגיות קוגנטיביות והתנהגותיות, היכולות לסייע לילד לתקשר בשלבים שונים, הנעשים יותר ויותר תובעניים. השליטה בטיפול מועברת לאט לאט להורים, כדי לאפשר מרווחים בין הטיפולים והמשכיות של הטיפול בבית

טיפול תרופתי: במקרים חריגים, כאשר אין התקדמות ורמת החרדה של הילד עולה, כדאי לשקול שימוש בתרופות, גם כדי לשפר את תהליך הטיפול באופן זמני. התרופות המומלצות הן נוגדות חרדה ודיכאון ממשפחת SSRI או תרופות נוגדות חרדה. לתרופות "פנלזין" ו-"פלואוקסטין" נרשמו הצלחות במקרים מהסוג הזה.

איך מתחילים בטיפול?

כאן באתר תוכלו לקבוע פגישת ייעוץ ראשונית אונליין עם פסיכולוג ילדים, שיעזור לכם להתחיל להתמודד עם הקושי, לזהות אם אכן מדובר במקרה של אילמות סלקטיבית ומהו הטיפול שיכול להתאים לילד שלכם. הפגישות שלנו נערכות מרחוק, דרך ה-ZOOM, ללא נוכחות של הילד.

בסיום הפגישה תצאו ארגז כלים מקצועי לטיפול בקושי, עמו תרגישו בטוחים יותר ורגועים יותר להתחיל להתמודד עם המקרה ולעזור לילדכם.