"לפעמים ההורים שלי אומרים לי לבקש סליחה מאחותי, למשל כשאני רב איתה והם חושבים שזאת אשמתי, ואני יודע שהם לא יוותרו לי על זה; אז אני מבקש מאחותי סליחה, כמו שהם רוצים, אבל אומר לעצמי בלב: 'זה לא באמת!!! זה מבוטל!' וזה עוזר לי להרגיש יותר טוב" (ילד בן 9)
"חשוב לי שהילדים שלי ידעו לבקש סליחה כי מבחינתי זה אומר לשים את האגו בצד, ולקחת אחריות על המעשה שהם עשו, וזה חשוב לכל מערכת יחסים בחיים." (אם לשלושה)
"אם לא היינו יודעים לסלוח אחד לשני במשפחה, המוסד הזה לא היה שורד. היום-יום רצוף באירועים שצריך לסלוח עליהם כדי להמשיך הלאה בטוב, ובלי יותר מדי משקעים" (אב לשתיים)
הכתבה הנוכחית תתמקד בדרישה של הורים מילדיהם לבקש סליחה מאחרים, עד כמה היא יעילה ומקדמת את הילדים לקחת אחריות על מעשיהם, ומה הילדים מרגישים כשהם נדרשים לבקש סליחה בשלב שהם עדיין כועסים או לא מבינים את האחריות שלהם למה שקרה; האם יש חלופות יעילות יותר לבקשת סליחה ישירה?
בחלקה השני תדון הכתבה בחשיבות של היכולת לסלוח זה לזה בתוך המשפחה כחלק ממודל הורי לילדינו שמלמד מיומנויות תקשורת והתמודדות עם קונפליקטים בחיי המשפחה.
בקשת סליחה מן השפה אל החוץ
אין כמעט ילד שלא נדרש בשלב כלשהו בחייו על ידי מבוגר (הורה, מורה, מדריך, מנהל) לבקש סליחה לאחר שעשה מעשה שנחשב לא מתחשב, חצוף או אפילו אלים או כוחני.
הורים רבים רואים בדרישה מילדיהם לבקש סליחה, אמירה הורית וחינוכית לגבי הכרה במה שנעשה, הבנה שזה לא היה בסדר, ולקיחת אחריות על המעשה.
מבחינה רגשית והתפתחותית לא תמיד הילדים נמצאים באותו מקום שהוריהם היו רוצים שיהיו בו. לעיתים קרובות כשילד נדרש לבקש סליחה הוא עושה זאת כדי להימנע מעונש או גינוי של הוריו או מוריו, ולא כי הוא באמת עבר תהליך עמוק שהוביל אותו להבנה שפגע באחר, או ללקיחת אחריות על מעשיו.
בעת בקשת הסליחה ילדים רבים עדיין מרגישים שהם הצודקים בעימות שנוצר, ומתקשים לראות או להזדהות עם נקודת המבט של האחר.
כשילד מבקש סליחה רק כדי להימלט מכעסו של ההורה או לרצות אותו, הוא בעצם לא מתקדם לכיוון שההורה רצה שיתקדם, וזה לפעמים אפילו מקצין אצלו עמדות שליליות, ורגשות קנאה וכעס שלא מאפשרים לו לעבד את האירוע בצורה מאוזנת ובריאה.