טנטרום פירושו התקף זעם הבא לידי ביטוי בהתנהגות אגרסיבית הכוללת צעקות, דיבורים לא נעימים, בכי חסר מעצורים וגם אלימות כלפי הסביבה או אפילו בני משפחה.
הורים רבים מכירים ומתמודדים עם תחושת חוסר האונים כאשר הילד מפגין התנהגות שכזו ובתגובה הם נלחצים, כועסים ואף צועקים על הילד – אקט שבפועל רק מגביר את העוצמה של ההתקף.
באיזה גיל מתחילים התקפי טנטרום?
התקפי טנטרום, בין אם קיצונים יותר ובין אם קיצונים פחות, הם חלק טבעי מתהליך ההתבגרות של כל ילד בריא ומבטאים את הרצון שלו לגבש את זהותו העצמית ואת ייחודו ובכך לבדוק את הגבולות של ההורים. כאמור, עוצמת ההתקף והמאפיינים שלו הם לא פעם שיקוף של ההתנהגות ההורית, אך גם של בני משפחה אחרים, כמו אחים גדולים העשויים להוות דוגמה שלילית.
התקפי הטנטרום הראשונים עלולים לצוץ כבר בגיל שנה עד שנה וחצי, מכיוון שבגילאים אלו הילד מבין לראשונה כי הוא ורק הוא שולט בגופו ומחליט מה לעשות בו, כך שאי הציות להורים הוא חלק מן התהליך.
בנוסף לכך, בגילאים אלו הילד לא מבין לחלוטין את העולם והאופן בו הוא פועל. לכן הוא עשוי לפחד גם מדברים שלנו כמבוגרים נראים לחלוטין כלא מזיקים, בין אם מדובר בבובה של נמר ובין אם מדובר בפתח הניקוז של האמבטיה שעלול לשאוב אותו פנימה.
טנטרום בגיל שנתיים עד ארבע
החל מגיל שנתיים הילד נעשה עצמאי יותר, מתקדם צעד נוסף בעצמאותו ורוצה להראות שהוא יכול לעשות דברים לבד. זו הסיבה לכך שכמעט כל פעולה או דרישה של ההורים עשויה פתאום להפוך לוויכוח, החל מחיתוך האוכל ועד ניסיון להגיע לבד למתג אור גבוה.
התסכול וחוסר האונים של הילד מתרחש ברגע בו הוא מגלה את הפער בין הרצון שלו לבין המציאות, בה הוא עדיין אינו שולט לחלוטין על המוטוריקה ועדיין לא מבין לחלוטין את מגבלותיו.
התקפי טנטרום בגיל שנתיים הופכים למשמעותיים ("גיל שנתיים האיום"), אך ממשיכים גם בגיל 3 ו-4, כך שלא מפתיע לשמוע הורים שחווים גם את "גיל 4 האיום".
בגיל זה האונה הפרונטלית מתחילה להתפתח ואיתה משתפרות גם יכולות הדיבור והשפה. לפיכך, הילדים נעשים עקשנים יותר גם מבחינה מילולית ולעיתים מתווכחים עם ההורים במשך שעות.
הוסיפו לזאת קשיים נוספים כגון השתלבות בקרב ילדים אחרים ומעבר לגן של "ילדים מבוגרים", ויהיה לכם קל יותר להבין מדוע זהו אחד השלבים המאתגרים ביותר מבחינת הילד בשנים הראשונות לחייו.
