תהליך הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי בחרדה: שינוי החשיבה והתמודדות מעשית
הטיפול מתחלק לרוב לשני חלקים עיקריים:
1. שינוי דפוסי החשיבה של המטופל – הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית טוענת כי חרדה היא תוצר של מחשבות אוטומטיות שליליות, של עיוות מחשבה. בין המחשבות השליליות הנפוצות ניתן לציין גם מצב של הכללת יתר, חרדה הנגרמת מאירוע בודד שלילי שקרה לאדם בעבר, ההופך לאמונה שהוא תמיד יחזור על עצמו.
לדוגמה, אדם שהותקף על ידי שודד כשחזר ברחוב בלילה, יפחד תמיד ללכת בלילה ברחוב מחשש שתקיפה עלולה להתרחש בכל לילה, כי הוא בטוח שכל השודדים אורבים רק לו. או אדם שהותקף על ידי כלב בילדותו, יפחד מכלבים גם כאדם מבוגר, כי הוא בטוח שכל הכלבים רוצים לתקוף אותו.
במסגרת טיפול CBT בחרדה מנסים לשנות את דפוסי החשיבה, ללמד את המטופל שהם לא הגיוניים, לא מציאותיים ומחליפים את המחשבות במחשבות חדשות – מציאותיות וחיוביות. לדוגמה: ״נכון, תקף אותי שודד, אבל זה קרה לעוד הרבה אנשים, נדיר שזה קורה, הסיכוי שזה יקרה שוב הוא קלוש״ – וגם מלמד אותו שיטות שיגרמו לו לחוש בטוח: ״נכון, כלב תקף אותי, אבל יש עוד המון כלבים מתוקים בעולם, אפילו כלבים חמודים, שעוזרים לאנשים. אולי עשיתי משהו שגרם לכלב לתקוף אותי, אולי נתקלתי בכלב שהיה עצבני במיוחד באותו רגע ובשורה התחתונה – רוב הכלבים לא יפגעו בי״.
המטרה היא לגרום למטופל להבין שאין היגיון מאחורי המחשבות מעוררות החרדה, ולהחזיר לו את השליטה לידיים. ברגע שהוא ילמד להבדיל בין הגיוני ללא הגיוני, בין מציאות לדמיון וילמד לשלוט באמצעות כלים שונים באותן מחשבות שליליות ולשנות אותן – החרדות כבר לא ינהלו אותו והוא ינהל אותן.
2. התמודדות הדרגתית עם גורמי החרדה – במסגרת הטיפול בחרדה, השלב השני הוא שלב מעשי. לאחר שמשנים את דפוסי החשיבה מתחילים לתרגל סיטואציות העלולות לעורר אצל המטופל חרדה ועוזרים לו להתמודד עמן. פעמים רבות תהליך החשיפה נעשה בהדרגה, תוך מתן כלים להתמודדות, הכנה, כשבתחילה המטופל נחשף לסיטואציות מאיימות פחות ורק בהמשך למאיימות יותר.
מכיוון שהפרעת חרדה באה לידי ביטוי בתחושת סכנה ממשית, עם מגוון סימפטומים פיזיים, התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים – במהלך החשיפה ההדרגתית, עוקבים אחר תגובות המטופל, עוצרים כשצריך, לומדים איך להרפות, להרגיע, לשחרר ובעיקר איך להוריד את מפלס החרדה בכל שלב.
בטיפול CBT מקבל המטופל גם משימות, עבודות ותרגולים לבצע בעצמו בבית, כדי לתרגל את הטכניקות שהוא לומד במסגרת הטיפול בחיים האמיתיים. רק כך יכול המטופל לוודא שהטיפול באמת עובד ושחל שיפור במצבו. שיתוף הפעולה של המטופל עם המטפל בקליניקה ובבית, הוא תנאי הכרחי להצלחת טיפול CBT.