מהרגע שתינוק מגיע לעולם, הוא מושפע מהוריו והסובבים אותו, כאשר הוא לומד את התנהגותם ומחקה אותם. לכן על ההורים להיות מודעים לכך ולהקפיד לשמש לו דוגמה. עליכם תמיד לזכור שהתנהגותו של הילד – בעצם משקפת את התנהגותכם שלכם.
הגדרת חוקים והצבת גבולות חיוניים לצורך התפתחותו התקינה של הילד וחינוכו להתנהגות הולמת (אם זה בבית ואם זה בחברת אחרים). החוקים, הגבולות הברורים ומידת העקביות של ההורים, מקנים לילד גם תחושת ביטחון שחשובה גם היא מאוד להתפתחותו התקינה.
מה עלול לקרות לילד שלא מציבים לו גבולות?
ילד שלא מציבים לו חוקים וגבולות עלול לסבול מבעיות שונות, מכיוון שהוא מפרש זאת כחוסר התעניינות מצד הוריו, שמאפשרים לו לעשות ככל העולה על רוחו. מתן תשומת לב לילד, גם אם זה על ידי הצבת גבולות, מהווה בסיס חשוב ליצירת קרקע יציבה עבור הילד ותחושת ביטחון בכל גיל.
פעמים רבות ילדים מנסים למשוך תשומת לב גם אם תשומת הלב שהם מקבלים בסופו של דבר היא שלילית ובאה לידי ביטוי בצעקות וענישה.
לדוגמה:
- כאשר ילד בוכה.
- אם הוא מרביץ.
- נוגע במשהו שאסור לו לגעת.
- כשהילד צועק עליכם.
- במקרים בהם הילד סובל מהתקפי זעם ולא נרגע עד שהוא מקבל את מבוקשו.
- מסרב לאכול, ללכת לישון, לצחצח שיניים, להתקלח, לתת לכם יד ברחוב ועוד.
התפקיד שלכם זה ללמד את הילד שאת תשומת הלב שלכם מקבלים בדרכים אחרות, דווקא כאשר הוא מקשיב לכם ומציית לחוקים שקבעתם. לכן עליכם להיות מאוד עקביים בהצבת הגבולות שלכם, לעמוד מאחוריהם וכאשר הוא מתנהג יפה, לא צועק, לא מרביץ, משתף פעולה ומכבד באופן כללי את הגבולות והכללים של הבית – העניקו לו חיזוק חיובי ובכך תחזקו את ההתנהגות החיובית.
נתינה בלתי פוסקת לילד ומתן חופש מוחלט ללא הצבת גבולות, יוצרת אצלו תמונה של מציאות מעוותת, בה הוא חושב שהכל מגיע לו ומותר לו, מבלי שיצטרך לתת דבר מעצמו. וכאשר מגיע רגע בו הוא לא מקבל את מבוקשו – הוא טועה לחשוב שנעשה לו עוול ומתחיל לצעוק, לבכות, להשתולל ובוחן את הגבולות שלכם.
בעולם האמיתי, אם זה בגן, בבית הספר, בצבא או במקום העבודה, לא כך פועלים הדברים. לכן, אם לא תציבו לילד גבולות תמנעו ממנו את הזכות ללמוד להקשיב, לתת, לקבל אחריות ולחזק את הערך העצמי שלו כאדם.
איך להציב גבולות?
ראשית חשוב מאוד לזכור: הכאת ילדכם, דבר שאסור מבחינת החוק, גם לא תעזור לכם בחינוכו. במידה ותכו את ילדכם בניסיון ללמדו לא לגעת במשהו או להתרחק, הוא ילמד מכך שאלימות היא דבר מקובל, יתחיל להכות בעצמו אתכם ואת הסובבים אותו ובנוסף לא תראו כל שיפור בהתנהגותו של הילד.
הדרך הנכונה להצבת גבולות היא באמצעות מתן כבוד לילד וזה לא משנה אם הוא בן שנה או בן שבע עשרה.
אז איך עושים זאת?
- עליכם לכבד את הילד, כפי שהייתם רוצים שיכבד אתכם.
- דברו אליו ברוגע וללא צעקות.
- תנו לו משוב חיובי ושלילי כאשר הוא פועל נכון ולא נכון.
- שקפו לילד את התנהגותו.
- הסבירו לו מה שגוי או מסוכן במה שעשה או עמד לעשות.
- הרחיקו אותו במידת הצורך מיד לאחר ההסבר ממקור הסכנה.
אם תנקטו בגישה זו, תגלו שהיא אפקטיבית יותר מנקיטת גישה הכוללת צעקות, ענישה והפחדה, מכיוון שהיא מותירה את הילד בעיקר מפוחד מהכעס ואיבוד העשתונות שלכם, אבל הוא לא לומד ממנה דבר .
לכן, כאשר תינוק ניגש למקום שאסור לו לגשת אליו, עליכם להסביר לו מדוע אסור לו לעשות זאת בטון רגוע אך בטוח, הסבירו לו מה ההיגיון שעומד מאחורי האיסור וכמובן הרחיקו אותו מהאזור המסוכן מיד.
דוגמאות נוספות לדברים שניתן לומר לילד בשעה שהוא מבצע דבר מה אסור:
- "אסור לגעת בחשמל כי זה מסוכן ואפשר להתחשמל ולמות".
- "אסור לטפס על הארון כי הוא יכול ליפול עליך".
- "חשוב לשמור על שקט כשאחיך הקטן ישן כי אחרת הוא יתעורר".
- "כשאבא בשירותים לא פותחים את הדלת, זה מקום פרטי".
- כשאמא עובדת היא צריכה שקט כדי להתרכז".
- "אסור לאכול סוכריות כי אפשר להיחנק".
"לאחר שתבצעו פעולות אלו שוב ושוב (תסבירו, תרחיקו ותהיו ברורים) – הילד יתחיל להיות מודע לכך שהוא מבצע פעולה אסורה. אבל, אם תשבו במקומכם מבלי לזוז ורק תצעקו "לא! זה אסור", הוא לא יבין מה אתם רוצים, לא ילמד מכך דבר וגם ילמד שמותר לצעוק.