מהם דימוי עצמי והערכה עצמית אצל ילדים?
הדימוי העצמי של האדם רגיש מאוד. ילדים לומדים להכיר את עצמם מגיל קטן, הם רוכשים מיומנויות ויכולות שונות, בתחום הרגשי, המוטורי, הקוגניטיבי, החברתי וההתנהגותי – ועל סמך כל אלה מתפתח גם הדימוי העצמי שלהם, האופן שבו הם רואים את עצמם.
כל ילד וכל אדם שואף להיות הכי טוב שהוא יכול, להצליח, להצטיין, להיות מוקף בחברים, ספורטאי נהדר, ילד אהוב להוריו ועוד. אבל במציאות, לא תמיד אנחנו מצליחים לעמוד בכל היעדים שאנחנו מציבים לעצמנו וכך פעמים רבות נפגע הדימוי העצמי שלנו וילדים ומבוגרים רבים סובלים מדימוי עצמי נמוך.
דימוי עצמי בגיל הרך: איך הכל מתחיל?
ילדים מתחילים להתנסות ולחוות מגיל צעיר, הדימוי העצמי שלהם נבנה כבר בגיל הרך והם רוצים להצליח בכל דבר שהם עושים. לצד אותן התנסויות הם מתחילים גם להתמודד עם כישלונות ומגבלות. ככל שילד חווה יותר כישלונות כך גובר הסיכוי שיסבול מדימוי עצמי נמוך.
בנוסף להתנסויות, הילד סופג הרבה מאוד מהחברה שעוטפת אותו, מההורים, החברים ובני המשפחה, במידה והסביבה לא מספקת לו משוב חיובי ומפרגנת לו, הדבר גם תורם לפגיעה בדימוי העצמי, לפעמים עד למצב בו הדבר גורם לפגיעה בתפקודו ויש צורך בעזרה של איש מקצוע.
מה ניתן לעשות? לדוגמה:
- הילד זקוק לחיזוקים מהסביבה, לפידבקים חיוביים על ציורים שצייר.
- על תוצאות מבחן שקיבל גם אם זה לא 100.
- על כך שהגיע רק למקום השלישי בתחרות ולא למקום הראשון.
- על כך שהשתפר ועשה מאמץ למרות שלא מימש עדיין את כל היכולות שלו.
- להראות לו שהוא אהוב.
- ולהראות לו שהוא מקור לגאווה.
- לומר לילד שהוא מוערך.
ההורים צריכים להקפיד לחזק את הדימוי העצמי אצל הילד כל הזמן, כדי לשפר את התחושה הכללית שלו לגבי עצמו.
דבר שאסור להורים לעשות זה לערוך השוואה בין הילד לבין גורמים ומודלים חיצוניים, אפילו אידאליים, כאלה שהילד יתקשה לעמוד בסטנדרטיים שלהם, כי הם "מושלמים" ולא באמת ניתן לעמוד ביכולות שלהם. אסור גם לעשות השוואה בין אחים, ילדים של אחרים (הבן של השכן, בן הדוד, הבן של החברים), כי כל אדם הוא אדם בפני עצמו ובעל יכולות שונות.