מצד אחד זה מרגיש טבעי שאמהות ובנות יסתדרו נהדר, הן הרי מאותו המין, הן חוות אותן חוויות, הן פעמים רבות דומות חיצונית ופנימית ונדמה שהקרקע למערכת היחסים שלהן לא יכולה להיות יציבה ובריאה יותר.
יחד עם זאת, מערכת יחסים בין אמהות ובנות היא אחת הסוערות והקשות ביותר שיש במשפחות רבות: ממש מגיל צעיר הן מתווכחות, צועקות, רבות ומתפייסות. לפעמים כשאמא ובת נמצאות באותו החדר ניתן ממש לחתוך את המתח עם סכין, וזה לא משנה אם הילדה בת 10 או בת 40.
מערכת יחסים מורכבת בין אמא לבת – שעוברת מדור לדור
קיים פרדוקס מסוים בין הרצון של האם לתת, לאהוב, לתמוך ואפילו לבצע תיקון הקשור לקשר שלה עם אמא שלה (הסבתא) – לבין המציאות שבה היא פועלת כדמות מאוד ביקורתית, שופטת ואפילו שתלטנית בחייה של הבת.
אמהות רבות נוטות לחנך את בנותיהן ללא הרף, להגן עליהן באופן מוגזם ולהעיר להן כל הזמן. זה קורה מתוך רצון לתת להן עתיד טוב יותר משהיה להן, לפעמים מתוך שאיפה להגשים דרך הילדות את החלומות שלא הגשימו בעצמן וגם מתוך יצר אימהי טבעי להגן על הילדה שלך.
הקשר שיש לכל אמא עם אמא שלה משפיע גם על הקשר שיהיה לה עם בתה. גם אם נשבעת בילדותך שלא תהיי כמו אמא שלך – סביר להניח שתהיי, אפילו קצת. כך אותה מערכת יחסים טעונה עוברת לה מדור לדור, גם הצדדים החיוביים שלה עוברים הלאה, אבל גם הצדדים השליליים שלה.
למה ילדות רבות מתרחקות מאמהות?
בגיל ההתבגרות מתרחשת פעמים רבות התרחקות טבעית בכמעט כל מערכת יחסים בין אמא לבת, כשהילדה דורשת את עצמאותה ויוצרת תהליך של נפרדות.
בשלב זה של ההתפתחות, האמא גם נוטה להיות יותר שיפוטית וביקורתית, דורשת מהילדה להשיג ציונים טובים יותר, מעירה לה על הופעתה החיצונית, בוחנת את החברים שלה ובאופן כללי – מרחיקה אותה מבלי להתכוון. אותו ריחוק בגיל זה הוא פעמים רבות חיוני לתהליך ההתבגרות של הילדה.