מצא מומחה לייעוץ אונליין

אנשי העולם החדש: חופשיים יותר ובודדים יותר

עודכן בתאריך: 19 באוקטובר 2021

אם בעבר היו רק כמה מסלולים שהיה מקובל לצעוד בהם בחברות נורמטיביות – כיום צעירים רבים בוחרים לשרטט נתיב משלהם וללכת בדרך שאיש לא צעד בה. זה יכול להיות מעצים ומספק – אבל גם להכניס לחיים לא מעט אתגרים שלא היו מוכרים להוריהם.

מאת: ד"ר ניסים קונקי

פסיכולוג קליני מומחה למבוגרים

בעבר הלא רחוק, עד לפני כמה עשורים, החיים של רוב האנשים היו די צפויים. מסיימים תיכון, הולכים לצבא, אולי טיול אחרי צבא, לימודים, מקום עבודה יציב, חתונה, ילדים, שגרה. פה ושם היו יציאות מהקופסה – אך זו הייתה הנורמה. ההורים, השכנים, החברים – כולם פחות או יותר חיו בתוך המרחב הזה. זהו מרחב שגבולותיו ברורים – גבולות פיזיים (בית, עיר, מדינה), משפחתיים (זוגיות, נישואין, ילדים) ותעסוקתיים.

אך נראה שאנחנו בפתחו של מרחב חדש, מרחב שאותו מובילים הצעירים: הגיוס לצבא הופך בהדרגה לאופציונלי, ישנה ניידות גבוהה בין מקומות עבודה, אנשים רבים בוחרים לעבוד מהבית או לסירוגין במקום העבודה ובבית. יחידים, זוגות, או משפחות אף מעתיקים את מקום המגורים לחו"ל, תוך המשך העבודה בארץ מרחוק. זוגות מקיימים יחסים ארוכי טווח ללא נישואין, וישנה תחלופה גבוהה יותר של בני זוג וקיום מערכות יחסים פתוחות.

מה גורם לשינויים אלו, ומהי איכות החיים במרחבים הללו?

לתפיסתי, התנועה הזו מתרחשת (בעיקר) על רקע שינויים טכנולוגיים, שמביאים איתם צורך גבוה בסיפוק מאוויים מיידי. בשלב ראשון, הייתה זו המהפכה הטכנולוגית של המאה ה-20 שהניעה אותה. בשלב השני – והקריטי יותר – הכניסה של טלפונים חכמים אישיים שינתה את האופן שבו אנחנו חווים גבולות.

ראשית, המידע הפך להיות נגיש לכל אחד. אני כבר לא צריך להגיע לספרייה, או להתייעץ עם איש מקצוע. לכל שאלה שעולה אני יכול למצוא תשובה בעצמי.

שנית, מושג הזמן השתנה כאשר המהירות בה אנחנו מספקים את צרכינו היא מיידית – פיצה, גלידה, אינפורמציה, רכב למכירה, ראיונות עבודה, הכרויות, כל אלו נגישים בטווח זמן אפסי.

בנוסף, המרחבים הפיזיים הפכו לא רלוונטיים – אני יכול להיות בקשר עם אדם בלונדון באותה הקלות שבה אני מתקשר עם אדם בקרית שמונה. מעצב גרפי בהודו יכול לבצע עיצוב לספר שלי באותה מידה שמעצב בישראל יעשה זאת.

ואז, אם הכול נגיש, אם מושג הזמן הפך להיות לא רלוונטי, אם אני כבר לא תלוי באדם זה או אחר, אני למעשה הופך למערכת סגורה שאינה תלויה בזמן, במיקום או במערכות היחסים שלי. אני יכול להתקיים בכל מרחב שארצה ועם כל אדם שארצה. אני כבר לא תלוי באף אחד.

תחושה זו פותחת פתח לחוויה חסרת גבולות. אם לא מרוצים במקום העבודה – תמיד אפשר למצוא מסלול אחר שיביא סיפוק והנאה. אם לא נהנים לחיות במדינה מסוימת, אקח את המחשב הנייד ואטוס למקום אחר, כשמערכת היחסים נתקלת בקשיים – באפליקציית ההיכרויות תהיה מישהי אחרת.

בנוסף, אין משמעות למגדר – גברים נשים, שניהם יכולים להוות מושא תשוקה. הזדהות מינית אינה מוגדרת או משתנה. במידה מסוימת, החוויה היא זמנית לחלוטין. את האדם ממלאת תחושת לגיטימיות להתנסות ולחקור את כל המרחבים השונים, ללא תחושת מחויבות מגבילה.

איזה חופש?

הדור המבוגר יותר מתקשה עם השינויים. אפילו דור הביניים שגדל בשנות ה-80 ובתחילת ה-90 (ושחווה את המעבר הטכנולוגי על בשרו) מצוי בקונפליקט. אבל הדור הצעיר, דור המילניום שנולד אל תוך המרחב הטכנולוגי, נמצא כבר בספירה אחרת. זו ספירה שאנחנו, "הוותיקים", לא נוכל להבין. חלק מהאנשים שיתוודעו לתפיסת העולם הזאת – עלולים לחשוב שזה דבר שצריך להיאבק בו כדי "להחזיר את הצעירים האבודים למוטב", כי זו לא הדרך לחיות, כי כך הם לעולם לא יהיו מאושרים. אחרים לעומת זאת מאמינים שמדובר בהתפתחות אנושית טבעית.

אני שייך לקבוצה השנייה. ובכל זאת, חשוב לבחון את צורת החיים החדשה הזאת בצורה מפוקחת – על כל היתרונות והחסרונות שלה, כדי לדעת לנווט בתוכה בצורה בריאה ומיטיבה יותר. ישנם שלושה מאפיינים של דרך החיים הזאת שחשוב להכיר:

  1. היעדר שליטה – חשוב לזכור שאף אחד לא שאל אותם אם הם מעוניינים בזה. השותפות שלהם במהפכה הזו היא לא כל כך בשליטתם. הם נולדו לתוכה, היא עיצבה אותם והגדירה אותם. הם לא חווים מחויבות כמו המבוגרים. הם לא חווים זמן והגדרות כמו המבוגרים. נפשם לא כמהה להגדרה כי הם לא חוו אותה כמו שהמבוגרים חוו אותה.
  2. תנועה מתמדת בין תחושת חופש לתלישות – חופש הוא מושג מתעתע. מצד אחד, גבולות ברורים ונוקשים מצמיחים חרדה וצורך גבוה בשליטה. מצד שני, חופש מוחלט מייצר חרדה ותחושת תלישות או בדידות. כמו ספינה ללא עוגן, שיכולה להפליג לאן שהיא רוצה, אך לא יכולה באמת לחנות בשום מקום ולהקים בית במובן של זוגיות יציבה או מקום מגורים קבוע. הגדרת הזהות שלי נובעת בין השאר גם מהזוגיות שלי, המקצוע שלי, החברים שלי, היכן אני גר וכולי. כאשר אלו לא יציבים, כך גם תחושת הזהות נפגמת.
  3. שום דבר לא מספיק – לכודים בתוך הסיטואציה, חשופים לגירויים משתנים בקצב מטורף, צעירים רבים כיום לא מצליחים לשהות ברגע. מעבר לפינה תמיד יהיה גירוי חזק יותר, מסקרן יותר, וקשה מאוד לעמוד מן הצד ולהתעלם ממנו. דור ההורים היה אולי רגיל יותר לתקן במקום להחליף. אך הם, הצעירים, כבר לא שם.

שלושת הסעיפים האלו באים להסביר את המלכוד שהצעירים נמצאים בו. הם לכודים בתוך הסיטואציה. הם מובילים אותה, אך במובן מסוים אם גם קורבנות שלה. גם אם בתוך תוכם הם זוכרים דברים אחרים או רוצים דברים אחרים, לא בטוח שהם יכולים להגיע לשם. ואם כן, זה יהיה להם הרבה יותר מסובך מאשר להורים שלהם.

מה בכל זאת כדאי לעשות?

גם בתוך המרחב המשתנה חשוב לייצר עוגנים קבועים. לדוגמה, כשאדם נוסע לעבוד בחו"ל, אולי כדאי שיהיה בקשר עם הקהילה הישראלית או יצטרף למועדון אוהדים של קבוצת כדורגל כדי לחזק את תחושת השייכות המקומית. אדם שנמצא בתנועה בין בני זוג, חשוב שיהיו לו חברים אחרים בחייו שהם קבועים ושהוא מרגיש שהם רשת הביטחון שלו.

אפשר וכדאי להתחבר גם לקהילות ברשתות החברתיות של אנשים שמנהלים אורח חיים דומה לשלכם. העוגנים הקטנים הללו יכולים לחזק את תחושת השייכות ולסייע לגבש זהות קבועה עם מאפיינים של קשרים קבועים בתוך מרחב שמשתנה באופן תדיר.

אהבתם? שתפו:

עודכן בתאריך: 25 ביוני 2022

ד"ר ניסים קונקי

פסיכולוג קליני מומחה למבוגרים
ד"ר לפסיכולוגיה קלינית, מטפל במבוגרים בכל הגילאים. משלב טיפול דינמי וטיפול CBT קוגניטיבי-התנהגותי במגוון תחומים - דיכאון, חרדה, קשיי הסתגלות, משברי חיים, פוסט-טראומה ועוד