להיות הורה זה דבר נפלא, זהו תפקיד שמלא ברגעי אושר ואהבה אינסופית, אבל זהו גם תפקיד שמגיע עם אחריות עצומה – אחריות על חייו של אדם אחר. אותה אחריות מלווה בהמון חרדות: האם הוא ימצא חברים? האם יחצה את הכביש בשלום בדרך לבית הספר? האם כשהילדה תצא לדייט בן הזוג יתנהג אליה יפה? האם הבן המתבגר באמת נוהג בזהירות? וכך זה נמשך ונמשך. דאגות רבות, חרדות, מתחים ומחשבות, שלעתים הופכות לאובססיביות, מקיפות אותנו מכל כיוון, בכל יום והופכות מבלים שנשים לב לתופעה המכונה חרדה הורית.
חרדות אצל הורים הן תופעה נפוצה וטבעית, הן בעצם חלק בלתי נפרד מעצם היותנו הורים. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, רוצים לתת להם לפרוח, לצמוח, להיות עצמאים ובו זמנית רוצים לשמור עליהם מכל משמר, להגן עליהם ולתת להם את חיינו אם צריך.
מתי חרדות אצל הורים מתחילות להופיע?
מהרגע שהילד נולד, אפילו לפני, מהרגע בו אנחנו מגלים שעומד להיוולד לנו תינוק. עוד בתקופת ההריון אנחנו חרדים. גם האם וגם האב חרדים כל הזמן שההריון יעבור בשלום. הורים רבים לא מספרים בכלל על ההריון עד השליש השני מחשש שמשהו ישתבש, חוששים לפני כל בדיקה, לאחר מכן נושמים לרווחה ואז שוב נכנסים למתח כשהם יודעים שיש בדיקה חדשה בפתח.
לפני הלידה החרדה מגיעה לשיאה, אבל אם חשבנו שזה השיא, ברגע שהתינוק מגיע לעולם – אז מתחילה החגיגה האמיתית. מהרגע שהתינוק מגיע לעולם ואנו מבינים איזו אחריות "נפלה" עלינו, אז גם מתחילות לצוץ כל אותן שאלות פנימיות, שימשיכו ללוות אותנו כל עוד אנחנו חיים:
- הוא אכל מספיק?
- נעים לו?
- טוב לו?
- הוא מוגן?
- יש לו מספיק חברים?
- הוא מאושר?
- האם הוא הגיע בשלום?
- האם הוא מסתיר ממני משהו?
- אם קרה לו משהו רע – האם זה באשמתי?
- איך אוכל לדעת שלא יקרה כלום?
- האם יש דרך לאפשר לו להיות עצמאי אבל עדיין להיות בשליטה ולדעת שהוא בטוח?
- האם אני הורה מספיק טוב?
- מה לעשות כדי שהוא לא יסבול מהדברים שאני סבלתי מהם כילד?
- איך אוכל לוודא שלא אחזור על הטעויות שעשו הורי?
והרשימה עוד ארוכה, למעשה בלתי נגמרת.
ככל שהילד גדל, הופך לעצמאי יותר ותהליך הנפרדות שלו מאתנו הולך ומתעצם – כך החרדות שלנו הולכות ומתעצמות. כשהוא מגיע לגיל ההתבגרות, החרדות מגיעות לרוב לשיאן, כשהילדים מתחילים לנהוג, לצאת עם בני זוג, לקיים יחסי מין, לשתות אלכוהול, לחזור בשעת לילה מאוחרת הביתה, לעבוד, מדברים אלינו ומסתכלים עלינו בגובה העיניים ונחשפים לעולם המבוגרים, ועוד.
יש הורים המצליחים להכיל את אותן חרדות ויש כאלה שמאבדים שליטה לאורך הדרך ונותנים לחרדות להשתלט עליהם.