איך ללמד את הילדים לבקש סליחה?

"לפעמים ההורים שלי אומרים לי לבקש סליחה מאחותי, למשל כשאני רב איתה והם חושבים שזאת אשמתי, ואני יודע שהם לא יוותרו לי על זה; אז אני מבקש מאחותי סליחה, כמו שהם רוצים, אבל אומר לעצמי בלב: 'זה לא באמת!!! זה מבוטל!' וזה עוזר לי להרגיש יותר טוב" (ילד בן 9)

"חשוב לי שהילדים שלי ידעו לבקש סליחה כי מבחינתי זה אומר לשים את האגו בצד, ולקחת אחריות על המעשה שהם עשו, וזה חשוב לכל מערכת יחסים בחיים." (אם  לשלושה)

"אם לא היינו יודעים לסלוח אחד לשני במשפחה, המוסד הזה לא היה שורד. היום-יום רצוף באירועים שצריך לסלוח עליהם כדי להמשיך הלאה בטוב, ובלי יותר מדי משקעים" (אב לשתיים)

הכתבה הנוכחית תתמקד בדרישה של הורים מילדיהם לבקש סליחה מאחרים, עד כמה היא יעילה ומקדמת את הילדים לקחת אחריות על מעשיהם, ומה הילדים מרגישים כשהם נדרשים לבקש סליחה בשלב שהם עדיין כועסים או לא מבינים את האחריות שלהם למה שקרה; האם יש חלופות יעילות יותר לבקשת סליחה ישירה?

בחלקה השני תדון הכתבה בחשיבות של היכולת לסלוח זה לזה בתוך המשפחה כחלק ממודל הורי לילדינו שמלמד מיומנויות תקשורת והתמודדות עם קונפליקטים בחיי המשפחה.

בקשת סליחה מן השפה אל החוץ

אין כמעט ילד שלא נדרש בשלב כלשהו בחייו על ידי מבוגר (הורה, מורה, מדריך, מנהל) לבקש סליחה לאחר שעשה מעשה שנחשב לא מתחשב, חצוף או אפילו אלים או כוחני.

הורים רבים רואים בדרישה מילדיהם לבקש סליחה, אמירה הורית וחינוכית לגבי הכרה במה שנעשה, הבנה שזה לא היה בסדר, ולקיחת אחריות על המעשה.

מבחינה רגשית והתפתחותית לא תמיד הילדים נמצאים באותו מקום שהוריהם היו רוצים שיהיו בו. לעיתים קרובות כשילד נדרש לבקש סליחה הוא עושה זאת כדי להימנע מעונש או גינוי של הוריו או מוריו, ולא כי הוא באמת עבר תהליך עמוק שהוביל אותו להבנה שפגע באחר, או ללקיחת אחריות על מעשיו.

בעת בקשת הסליחה ילדים רבים עדיין מרגישים שהם הצודקים בעימות שנוצר, ומתקשים לראות או להזדהות עם נקודת המבט של האחר.

כשילד מבקש סליחה רק כדי להימלט מכעסו של ההורה או לרצות אותו, הוא בעצם לא מתקדם לכיוון שההורה רצה שיתקדם, וזה לפעמים אפילו מקצין אצלו עמדות שליליות, ורגשות קנאה וכעס שלא מאפשרים לו לעבד את האירוע בצורה מאוזנת ובריאה.

ההורה יכול לשקף לילד את התחושות של הצד השני, כדי לעזור לו להרחיב את נקודת המבט שלו ולגלות אמפתיה לצד השני.

לפעמים צריך לתת לילד קצת זמן לעבד את האירוע כדי שיוכל לעבור תהליך שבו הזעם והרצון לנקום בצד השני מתפתחים כך שהילד מסוגל להבין את מניעיו ורגשותיו של הצד השני, ולקחת אחריות לפחות על חלק ממה שקרה.

דרך נוספת לעזור לילדים להתמודד טוב יותר עם קונפליקטים וכעסים היא לבחון איתם דרכים אחרות שבהן יכלו להגיב לאותו אירוע, מלבד הדרך שבחרו, ולשוחח איתם על היתרונות והחסרונות בכל בחירה.

הדחיפה ההורית של ילדים לבקש סליחה, לפני שהאירוע עובד ודובר, מייצרת לעיתים קרובות אצל הילדים התנהגות שאינה אותנטית ואינה מקדמת את הילד לכיוון של עיבוד נכון והדרגתי של האירוע או ללמידה והתפתחות כתוצאה מהאירוע. כשילד נדרש לומר משהו שאינו מתכוון אליו זה מייצר חוסר אמון מול דמויות הסמכות, והילד בהדרגה לומד לוותר על דיאלוג אמיתי ומחובר עם המבוגרים סביבו.

איך ללמד את הילדים לסלוח זה לזה בתוך המשפחה ומחוצה לה, ולמה זה חשוב?

היכולת לסלוח מאפשרת לבני המשפחה לצלוח קונפליקטים, עימותים, ויכוחים והיעדר הסכמות כחלק אינטגרלי וטבעי מהחיים המשותפים.

תהליך של סליחה צריך לעבור דרך קונפליקט שלאחריו שיח כנה על הרגשות של כל אחד. כדי להיות בשיח כזה נדרש אמון בבני המשפחה שכן מי שמשתף בכנות ברגשותיו חש לעיתים פגיע וצריך לסמוך על כך שהאחרים יכירו ברגשותיו, יקשיבו לו, לא יזלזלו בו ולא ישתמשו במה שהוא אומר לרעה.

ההקשבה זה לזה מייצרת יכולת להבין את נקודת המבט של האחר ומניעיו, ומרחיבה את הפרספקטיבה על הקונפליקט.

היכולת לסלוח היא למעשה שחרור של ההיאחזות בכעס וכן ויתור על הדחף להעניש את האחר ולנקום בו.

עם זאת, כשהילדים רואים אותנו המבוגרים נתקלים בקונפליקטים וממשיכים הלאה, או משחררים טינה וכעס אחרי שביטאנו אותם ומסכימים לפנות מקום לחוויות חדשות- הם לומדים מאתנו לנהל חיי משפחה שיש בהם זרימה טבעית, ומקום גם לכעסים, אך גם לפיוס וסליחה.

כמובן שיש מקום לשוחח עם הילדים על מעשים שראוי שנסלח עליהם כי הם מבטאים פספוסים וטעויות בתוך קשר שהוא טוב מיסודו; לעומת מעשים שאנחנו מרגישים שהם אלימים פוגעניים או מסמנים לנו שכדאי להתרחק מאותו קשר ולא לסלוח ולהמשיך כרגיל.