טיפול בהתמכרות

תלות פיזית כוללת בתוכה ממד של סבילות, המתבטאת בצורך להגדיל את כמויות החומר הפסיכו אקטיבי על מנת להשיג את אותה השפעה. התלות הנפשית באה לידי ביטוי בצורך של המכור להגיע לתחושת רווחה המושגת על ידי השימוש בחומר. ניתן להתמכר גם להתנהגויות או לפעילויות, כדוגמת להימורים, מין, קניות וכו'.

עם זאת, לא כל מי שמשתמש בחומרים פסיכו אקטיביים הוא מכור והתופעה נעה על הרצף שבין שימוש להתמכרות. חומרים שונים הינם בעלי אפקט התמכרותי שונה. סמים כדוגמת הרואין וניקוטין הם מאוד ממכרים ואילו אחרים כדוגמת LSD ממכרים פחות. כמו כן, התמכרות מתרחשת בעוצמות ובמהירויות משתנות בקרב אנשים שונים ומושפעת ממאפיינים גנטיים ופיזיולוגיים. מידע נוסף על סוגי סמים והשפעותיהם ניתן לקרוא באתר של הרשות למלחמה בסמים.

הסיבות להתמכרות עשויות להיות ביולוגיות, פסיכולוגיות או חברתיות והטיפול בהתמכרות דורש לא פעם מעורבות של אנשי מקצוע מתחומים שונים, פסיכיאטריה, רפואה ופסיכותרפיה. במקביל לטיפול וייעוץ מקצועי, מתקיימות גם קבוצות לעזרה עצמית המבוססות על שיטת 12 הצעדים שנותנות כלים ותמיכה למכור ולבני משפחתו http://www.naisrael.org.il/. הטיפול בהתמכרות הוא מאתגר ומורכב, כיוון שהטיפול צריך לתת מענה גם לבעיית ההתמכרות אך גם לסיבות הרגשיות והנפשיות שהובילו להתמכרות מלכתחילה.

חשוב לזכור שהתמכרות היא בעיה הפוגעת לא רק במכור אלא גם במערכת המשפחתית כולה. המשפחה החיה בצל ההתמכרות, חווה תחושות של בדידות וחוסר אונים ונזקקת לא פעם לתמיכה, ליווי ולהדרכה, המסייעים בהתנהלות יעילה יותר מול בן המשפחה המכור. פעמים רבות השינוי לא מתחיל במכור עצמו, אלא במערכת המשפחתית שמפסיקה לשתף פעולה עם היחסים הלא בריאים שנוצרו עם המכור וקוטעת את הדינאמיקה המשפחתית הפתולוגית.

תהליך הגמילה והשיקום אינו תהליך פשוט, אך לרוב גם בשלבים בהם המכור מכחיש את ההתמכרות ומתנגד לשינוי, קיים בו חלק בריא שרוצה להחלים ולצאת ממעגל הסבל והמצוקה שמלווה את החיים בצל ההתמכרות. אני מאמינה שחבירה ופניה לאותו חלק בריא שלעתים הוא נסתר ושביר, חיזוקו של אותו חלק ומתן תקווה ואמונה באפשרות לחיים ללא התמכרות הם היסודות לתחילתו של שינוי. במהלך עבודתי פגשתי מכורים שלא האמינו שאפשר לחיות ללא ההתמכרות, אך במהלך הטיפול והעבודה המשותפת הם נוכחו לדעת שאפשר להגיע למקומות שבהתחלה נדמו כבלתי אפשריים. תהליך הגמילה והשיקום אינו פשוט וכרוך בעליות ובמורדות, אך אפשר לעבור אותו.

אתם מוזמנים לצור קשר לפרטים נוספים. בברכה, תמר הדר, פסיכותרפיסטית בתחום ההתמכרויות.

התמכרות כ"טיפול" עצמי הרסני אל מול טיפול פסיכולוגי כטיפול בונה

*המאמר כתוב בלשון זכר אך הכוונה לשני המינים.

אחד התהליכים המרכזיים בהתפתחות האישיות הוא התפתחות יחסי האובייקט. יחסי האובייקט הינם היחסים הראשונים שמתפתחים בקשר עם האדם הראשון שמספק את הצרכים (לרוב- האם). ידוע בספרות המחקרית כי בחלק מהמקרים, מכורים חוו בילדותם כשל בקשר הראשוני עם אמם. אם שהתקשתה למלא את תפקידה כאם אמפאתית המכילה את חרדותיו של בנה, עוזרת לו לארגן אותן ובכך מרגיעה; בנה לא ירכוש את המבנה הפנימי הדרוש לו להרגעה עצמית במצבי מתח. כשהאם לא מספקת לבנה את תחושת הביטחון לה כה זקוק (לעיתים בשל קשיים נפשיים של האם עצמה), הוא נאלץ למצוא בעצמו דרך כלשהי לשמר את הרגשת הביטחון במצב לא בטוח, את הרגשת השליטה במצב לא צפוי ואת הרגשת הכוח במצב של חוסר ישע. מאחר שאין הוא יכול לטפל בעצמו ולהגן על עצמו, עליו לפצות על כישלון המבוגרים בטיפול ובהגנה בכלים היחידים העומדים לרשותו- מערכת לא בשלה של הגנות פסיכולוגיות. אחד מביטויה המרכזיים של מערכת לא בשלה זו הינו התמכרות בבגרות.

אותו ילד כיום הינו אדם בוגר, בעל עצמי אינו מגובש אשר מתקשה ביותר להרגיע את עצמו ולכן, הוא זקוק למקורות הרגעה חיצוניים, כגון: סמים, אלכוהול, מין, מחשב, אוכל, קניות, בכדי למנוע מעצמו תחושות של חרדה וכאב. ההתמכרות מנסה לספק את אותן הפונקציות שלא סופקו ע"י אמו, היא ממלאת עבורו את הצורך להיות מוגן ובטוח ויוצרת חלל זהותי שנותן לו תחושת כוח ושלמות ומרחיק את הריקנות, תחושת חוסר הערך והחרדה. אולם, זהו פתרון לטווח קצר בלבד מכיוון שהינו "מלאכותי", הוא אינו תוצאה של תיקון יחסי אובייקט אנושיים שמופנם לתוך ה"אני" ואין בו תגובה אמפאתית, אשר לה כה זקוק המכור למילוי חסכיו.

אותן התנסויות שליליות מוקדמות בקשר עם האם, מנתבות את יחסיו החברתיים של אותו ילד בהמשך חייו. בבגרותו הוא חווה קושי במתן אמון בסיסי בבת הזוג ובאנשים בכלל ותחושות של חוסר ערך, בושה וחרדה מאינטימיות מלוות אותו באופן תמידי. ההתמכרות "עוזרת" לו לברוח מתחושות אלה ולהפחית רגעית את החרדה, חוסר הנוחות ואי השקט.

לעיתים קרובות, כאביו הרגשיים של המכור אינם מודעים לו ובאים לידי ביטוי בתקופות של דיכאון כביכול ללא כל סיבה קונקרטית או בהתקפי חרדה ומחושים פיזיים שונים ללא כל הסבר רפואי, כגון: דפיקות לב חזקות ומהירות, בחילה, קוצר נשימה, כאבי בטן או כאב ראש, טשטוש ראייה, סחרחורות, התעלפויות. פעמים רבות, המצוקה נוכח ביטויים אלה היא זו שמביאה את האדם לפנות לטיפול ולא ההתמכרות עצמה.

הטיפול הפסיכולוגי כטיפול בונה – בתחילת הטיפול המטופלים המכורים לרוב הינם אמביוולנטיים, מחד, הם משתוקקים לקשר ומאידך, הם מתקשים לתת אמון ולהיות בתוך קשר טיפולי אינטימי. הם עשויים לחוות את המטפל ככזה שלא ניתן להאמין בו כי הוא עלול לשחזר את טראומות ילדותם.

על המטפל ליצור חוויה רגשית מתקנת של אמפתיה שעוזרת לפצות על הכשלים האמפאתיים המוקדמים ומחזקת את הערכתו העצמית של המכור. בעזרת סביבה טיפולית תומכת ומכילה, המטופל לומד לזהות את רגשותיו ורוכש בהדרגה את יכולת ההכלה והוויסות הרגשי. הוא מפתח את תחושת השליטה החלקית במציאות הפנימית והחיצונית ומצליח להתמודד עם חרדותיו ורגשותיו הקשים. בעזרת הטיפול, המטופל מתחיל להבין איזה צרכי עצמי בסיסיים הסם מילא ומוצא דרכים אחרות ובריאות, אשר מופנמות אל תוך ה"אני", לענות על צרכיו.

כותבת המאמר: שירה שטראוס, עו"סית קלינית פסיכותרפיסטית