חרדות אצל ילדים: שאלות נפוצות של הורים

איך מזהים שמדובר בחרדה?

ניתן לזהות חרדה אצל ילדים לפי אחד או יותר מהסימנים הבאים:

• כשהילד מתלונן לעיתים קרובות על דברים שמפחד מהם (בנושא מסוים או במגוון נושאים).
• כשהילד מתקשה להרדם בלילה.
• כשאת הפחד מלוות תופעות פיזיולוגיות (כמו: דופק מהיר, קשיי נשימה, רעד בידיים, הזעה, תחושת חולשה או כמעט עילפון, יובש בפה וכד').
• כשהילד נמנע בגלל פחד מפעילויות שבעבר עשה ונהנה מהן (כמו ללכת לחברים, להישאר לבד בבית, להיכנס לבריכה, להרדם לבד, לצפות בסרטים וכד').
• כשישנם סימפטומים נילווים שעשויים להעיד על חרדה כגון: הרטבה, התלכלכות, עצבנות, גניבות, תלונות סומטיות ללא בסיס רפואי וכד'.

מהם סוגי החרדות הנפוצים ביותר אצל ילדים?

• חרדה חברתית – הימנעות וחשש ממפגשים בינאישיים, מהשתתפות בהתכנסויות חברתיות, תקשורת בין-אישית מצומצמת ומוגבלת, ביישנות קיצונית, סירוב ללכת לחברים, לגן או לבית הספר.
• פחדים ספציפיים – למשל: מטיסות, מעליות, ג'וקים, רעידת אדמה וכד'. כולל עיסוק רב של הילד בנושא, שאלות רבות על הנושא, והימנעויות מפעילויות שעלולות לחשוף את הילד לנושא. יכולים להיווצר עקב התנסות טראומטית או ללא התנסות כזאת.
• פחדים התפתחותיים – פחדי לילה, פחדים ממפלצות, גנבים, מכשפות, מדמויות "רעות" בסרטים.
• חרדה ממוות – חשש שיקרה משהו רע להורים או לדמויות קרובות, פחד ממוות או מחלה, עיסוק רב בנושא המוות הכולל לעיתים קושי להרדם, חלומות רעים ומחשבות ושאלות רבות בנושא.
• פחד להישאר לבד – למשל פחד להרדם לבד, להתקלח לבד או להישאר לבד בבית.

מהם הגורמים לחרדות אצל ילדים?

הסיבות לחרדות אצל ילדים יכולות להיות מגוונות. לעיתים מדובר בחרדות המתעוררות עקב אירוע נקודתי שהילד חווה כטראומטי ומגיב עליו (למשל אירוע בו הוריו של הילד הלכו לו לאיבוד בקניון, תאונה בה היה מעורב, אירוע בו נתקע לבד במעלית, או התעוררות בלילה ומפגש עם בייביסיטר זרה לו).

לעיתים טריגרים שונים בסביבתו של הילד (למשל ילדים שמאזינים לחדשות ושומעים על היערכות למלחמה) מעוררים חוסר ביטחון פנימי ועמוק יותר שקשור למערכות היחסים של הילד עם סביבתו הקרובה. למשל: ילדה שחווה את אמה כביקורתית כלפיה ולא מרגישה ביטחון בקשר עימה, ילד שחש שעליו לעמוד בציפיות גבוהות של הוריו וחושש לאכזב, או ילדה שאינה מוצאת את מקומה בין אחיה וחשה מקופחת.

במקרים כאלה הסיבה שאותה הילד מציין לחרדה (למשל:פחד מרעידת אדמה) היא רק ביטוי לחרדה שהילד לא לגמרי מודע לה, והיא פנימית ועמוקה יותר.

לפעמים חרדות של ההורים הקשורות לאישיות ההורה, או לחוויות שעבר ההורה בילדותו או בהווה יכולות לחזק את החרדות של הילד (למשל: ילד שבא לעולם אחרי מספר הריונות שהסתיימו בהפלה, ושלבי התפתחותו הראשוניים כתינוק, לוו בחרדות של ההורים לשלומו ובריאותו).

גם במקרים שלדינמיקה המשפחתית או לאישיות ההורה יש השפעה שלילית על החרדות של הילד, ניתן להגביר את מודעות ההורים לצורת החשיבה שלהם על הילד ולהתנהגותם עם הילד, ולהדריך אותם כיצד לסייע לילדם להפחית את החדה ולחוש יותר בטוח.

מתי נדרש טיפול בחרדה, ומתי אפשר לנסות לעזור לילד לבד בבית, או "לתת לזה זמן"?

ישנם שני פרמטרים שכדאי לקחת בחשבון. האחד הוא מידת הסבל והמצוקה של הילד סביב החרדה, והשני הוא עד כמה החרדה פוגעת לילד בתפקוד.

מכיוון שמדובר בילדים, חשוב לזכור שיש בפניהם משימות התפתחותיות חשובות של למידה וחיברות. אם ילד נמנע לאורך זמן לפגוש חברים, ללכת לבית הספר, לנסוע לטיולים או לעשות פעילויות יומיומיות חשובות, חשוב לסייע לו להתגבר על החרדה כדי לאפשר לו להתפתח כראוי.

אם החרדה נמצאת "ברקע" אך לא גורמת למצוקה רבה אצל הילד ולא משפיעה רבות על תפקודו, אפשר לנסות לעזור לילד בדרכים שונות בבית, או לחכות ולראות איך הדברים מתפתחים.

מודל ״אמאל'ה״ לטיפול בחרדות אצל ילדים

ניתן להבין הפרעות חרדה כקרע ברשת הביטחון הפנימית והחיצונית של הילד. רשת הביטחון של ילדים בנויה קודם כל מהיחסים הראשונים שיצר הילד עם הוריו בילדות המוקדמת. היא בנויה גם מהיחסים בתוך המשפחה בהווה.

רשת הביטחון כוללת את הקשרים החברתיים והבין אישיים של הילד מחוץ לבית, וכן את המשאבים הפנימיים והכוחות של הילד (למשל: יכולתו להתגבר על משברים, מודעות רגשית, הבנה חברתית ועוד). הקרע יכול להיות במקום ספציפי וקטן ברשת, או באיזור נרחב שלה. הוא יכול להיות קרע גדול ועמוק, או קרע קטן וממוקד.

המודל הטיפולי ״אמאל'ה״

איבחון

הטיפול מתחיל בפגישה מקיפה עם הורי הילד שבה ההורים מספרים על המשפחה, על הילד כיום, על הלידה וההתפתחות של הילד, על היחסים עם ההורים והאחים, ועל מצבים או אירועים מיוחדים עימם המשפחה מתמודדת. לאחר מכן נערכות מספר פגישות עם הילד שמטרתן להכיר את הילד טוב יותר, כדי להבין מה מטריד אותו, מה הוא חווה, איך בנויה אישיותו, ומהן הדרכים לסייע לו באופן היעיל ביותר.

משפחה

כחלק מהטיפול ישנו ניסיון להכיר את היחסים בתוך המשפחה, ולהבין את החוויה והמקום של הילד בתוך המשפחה. לעיתים חרדה מופיעה כשהילד חש מצוקה ואין לו אפשרות להביע אותה, כשאין קבלה לרגשות שליליים שמרגיש בתוכו, או כשהציפיות ממנו לא תואמות את התפתחותו, גילו או יכולותיו.

אני מחוץ לבית

הערכה לגבי איך הילד מתמקם מול חבריו, איך הוא יוצר קשרים מחוץ לבית, מה יכולתו להבין ולקרוא את המפה החברתית והרגשית, והאם מצוקתו קשורה לתחומים אלה?

דרכי טיפול לפי המודל:

לפרוק רגשות באופן חוייתי

בתוך טיפול בחרדה נעשה שימוש בדרכים חוייתיות ויצירתיות לפרוק את המתח שיוצרת החרדה ולבטא רגשות (למשל: שימוש בהומור וצחוק, משחק, שימוש בחומרים "מלכלכים" ביצירה וכד').

הסבר, מידע ועבודה התנהגותית קוגניטיבית

בתוך הטיפול, כשהילד בעל מוטיבציה ונכון לעבודה מסוג זה, ניתן ללמד את הילד והוריו כלים פרקטיים להתגבר על החרדה כמו הרפייה, שינוי המחשבות השליליות, דימיון מודרך, ו"טריקים" משחקיים לנצח את הפחד.

יש לזכור שלעיתים החרדה הינה סימפטום "עקשן" כיוון שהתקבעה זה מכבר באורח החיים של הילד, כיוון שהיא מגובה בדינמיקה משפחתית המחזקת אותה, או כיוון שהיא כבר חלק מאישיותו של הילד. לכן יש להגיע לטיפול עם ציפיות ריאליות לגבי שינוי אצל הילד ולהבין כי זהו לעיתים תהליך ממושך, שחלק ממנו הוא גם ללמוד לקבל את הילד ואישיותו ולא רק לשנותם.

מה עושים בטיפול רגשי בחרדה?

בשלב הראשון נעשה מפגש היכרות עם ההורים שבו מתקבל מההורים רקע מקיף על התפתחות הילד, על המשפחה, ועל סיבת הפנייה לטיפול. בשלב הבא נערכות מספר פגישות עם הילד שמטרתן להכיר טוב יותר את הילד, להבין את הרגשות והחוויות שלו.

הטיפול בחרדה נעשה לרוב בשני מישורים.

טיפול בסימפטום עצמו דרך עבודה מובנית עם הילד – למשל: משימות שעל הילד לעשות בבית כדי להתגבר בהדרגה על החרדה. עבודה במסגרת הטיפול דרך יצירה ומשחק שמטרתה להכיר את החרדה של הילד, ולתת לילד כלים "לנצח" אותה (למשל, עם ילדים צעירים: בניית חרב שבה יילחם הילד במפלצת ויגרש אותה, או עם ילדים בוגרים יותר – דמיון מודרך, הרפיה, ולימוד טכניקות שונות שמטרתן לסייע לילד עם הפחד).

טיפול בסיבות ובגורמים לחרדה – כלומר: ניסיון להבין על מה הילד מגיב, מה קשה לו, מה החוויה שלו בתוך המשפחה ועם החברים, ומה מבטאת החרדה שלו ברמה העמוקה יותר. טיפול כזה משלב עבודה רגשית עם הילד, והדרכה הורית.