חרדה לישון מחוץ לבית יכולה לאפיין ילדים בגילאים שונים החל מבית הספר היסודי ועד למתבגרים או מבוגרים צעירים. חלק מהילדים האמורים מאופיינים ברמת תפקוד גבוהה בכל הנושאים האחרים בחייהם (למשל: יכולות חברתיות תקינות, למידה תקינה, יחסים טובים עם ההורים וכד'); חלקם מאופיינים בקשיים גם בתחומים אחרים כמו: קשיים בתפקוד החברתי או חרדות כלליות יותר.
ילדים הסובלים מחרדה כזאת לרוב נמנעים משינה מחוץ לבית וכך מפסידים באופן קבוע טיולים, מחנות קיץ ואירועים שונים המצריכים שינה מחוץ לבית.
חלק מהילדים הסובלים מכך מנסים להתמודד עם החרדה ולצאת לטיולים עם שינה, אך כשנמצאים בלילה מחוץ לבית נתקפים בהלה, מחשבות לא טובות, דחף לחזור הביתה וסימפטומים גופניים כמו סחרחורת, בחילה או כאב בטן. חלק מהילדים מדווחים כי החרדה מופיעה רק עם בוא החושך, או עם ההתארגנויות לקראת שינה וכי במהלך היום הם חשים שמחה ומוטיבציה להשתתף בפעילות.
מה הסיבות לחרדה משינה מחוץ לבית אצל ילדים?
הסיבות לחרדה לישון מחוץ לבית יכולות להיות מגוונות. אמנה בקצרה את הנפוצות שבהן:
- ילדים שהקושי לישון מחוץ לבית מבטא קושי בין אישי או חברתי רחב יותר. ילדים כאלה יכולים לשאת את ההמצאות עם בני גילם במשך יום הלימודים, אך חשים כי טיולים ארוכים עם שינה הם יותר מדי בשבילם, ומצריכים מאמץ חברתי רב מדי. לעיתים חרדה כזאת מתפתחת אצל ילדים שחשים בדידות חברתית וחוסר יכולת להשתלב בקבוצת בני הגיל.
- ילדים שחשים שהם חייבים להיות בבית כי אולי אם לא יהיו, יקרו בביתם דברים לא טובים. למשל: ילדים שמרגישים שעליהם "לשמור" על ההורים שלהם שלא יריבו, להגן על אח שאחד ההורים צועק עליו הרבה, לשמור על הורה שהם חווים כעדין או חסר אונים וכד'.
- ילדים עם טמפרמנט מולד חרד / ביישני / מופנם שמעדיפים את סביבת הבית בה מרגישים ביטחון.
- ילדים עם קשיים בנפרדות מההורים. קשר של תלות חזקה באחד ההורים או שניהם ו/או תחושה סימביוטית חזקה של הילד שהוא וההורים הם יחידה אחת ואין לו קיום עצמאי.
- ילדים עם קשיים אחרים ביחסים עם ההורים, קשיים שלא מאפשרים להם להיפרד מההורה בלי לחוש חרדה להישכח או להינטש על ידי ההורה, או אשמה שהם נוטשים את ההורה.
איך אפשר לעזור לילדים עם חרדה לישון מחוץ לבית במסגרת טיפול פסיכולוגי?
הטיפול מתבצע בשני מישורים:
- הקניית טכניקות התמודדות והפחתת חרדה ולחץ על ידי המטפל בילד. כגון: טכניקות של נשימה, הרפיה, דמיון מודרך. עבודה מתחום הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי של מתן משימות הדרגתיות להתמודדות (למשל: לפני מחנה הקיץ לתרגל שינה אצל סבתא ו/או אצל חבר), דירוג רמת החרדה בשלבים שונים של ההתמודדות וניסיון להפחיתה באמצעות טכניקות שונות.
- ניסיון לברר מהי הסיבה העמוקה יותר לחרדה והאם היא נעוצה ביחסים עם ההורים, בהתמקמות החברתית של הילד, באישיותו המולדת של הילד, או בסיבות אחרות.
- עבודה עם ההורים שעיקרה במתן כלים להורה להתמודד עם החרדה של ילדו, והכוונה כיצד לתמוך בילד מבלי להחלישו, וכיצד לעודד התמודדות וחוסן מבלי להגביר את החרדה.
כלים להתמודדות להורים:
- כדי לעודד התמודדות, חשוב לבחור אתגרים קלים התואמים את היכולת של הילד ולא "לזרוק אותו למים העמוקים" מה שרק יגביר את החרדה (למשל: לא לשלוח לטיול עם שינה כשהילד עוד לא מוכן לכך, או למחנה רחוק לכמה לילות).
- לא לכעוס על הילד ולהבין שלרוב זאת חרדה ממשית ולא מניפולציה או מרמה.
- להיות אמפתים ותומכים כשהילד נמצא במצוקה תוך כדי שינה מחוץ לבית. להקשיב לו ולהיות זמינים, אך גם לקבוע עם הילד זמנים קצובים בהם הוא מנסה להתמודד לבד ללא טלפונים (למשל – "נדבר עוד שעה ונראה מה המצב").
- להיעזר בפסיכולוג ילדים או ברעיונות של ההורה כדי להקנות לילד כלים להתמודדות עצמאית עם המצב (למשל – בירור עם הילד מה עוזר לו כשהוא בלחץ, ותרגול משותף של דרכי פעולה).
