טיפול בעזרת בעלי חיים

אין שני לקשר המיוחד שיש בין ילדים וחיות מחמד. בהיותן פראיות, לא תמיד מווסתות, מחוברות ליצר שלהן וליצר החיים; החיות הן פרטנריות מושלמות עבור ילדים לעבודה רגשית מעצימה ומקדמת.

במרכז גרתי מספר מטפלים שעובדים עם חיות מחמד, כאשר כל מטפל משלב את החיות בצורה שונה המתאימה לגישתו הטיפולית ואופי עבודתו.

לימור, המטפלת הרגשית באמצעות בעלי חיים, מגיעה עם ארנבים, מכרסמים וכלבה שמחה ופעלתנית, והילדים משחקים עם החיות, מאכילים אותן, מלטפים אותן ומשוחחים עם לימור.

שיר, המטפל הרגשי באמצעות בעלי חיים, מגיע עם כלבו האהוב והרגוע רוקו שמשתלב בטיפולים של הילדים בהתאם לצורך של הילדים, ומהווה חבר נינוח ומקסים לילדים שמגיעים לעבוד עם שיר.

פסיכולוגית הילדים אסנת מגיעה לעיתים עם ניה הכלבה השובבה, ועם ברזי האוגר החביב, והילדים מטפלים בהם, מכינים עבור האוגר בתים ומבוכים, משחקים עם האוגר והכלבה, ולעיתים יוצאים עם הכלבה לטיולים מרעננים בחוץ.

למי מתאים טיפול בעזרת בעלי חיים?

כל ילד משתמש בשעה הטיפולית עם החיות בצורה אחרת. ישנם ילדים שמדברים עם המטפלים, והחיה רק נמצאת ברקע, וישנם ילדים שהחיות והטיפול בהן מהוות את מרכז השעה הטיפולית שלהם.

טיפול בחיות הוא טיפול רגשי שמתאים לילדים חובבי חיות, חובבי טבע, שמושפעים לטובה מנוכחותן של חיות בחדר, ונכונים לחוויה מרגשת ומקרבת עם המטפל ועם חיות המחמד המתוקות.

הטיפול הרגשי עם חיות מחמד מתאים לכל הגילאים – החל מגיל הגן ועד גיל ההתבגרות, כאשר עם מתבגרים לרוב החיה נמצאת ברקע, והטיפול נעשה בעיקר דרך שיחה, אך נוכחותה של החיה משמעותי לילד ותורם למפגש.

הטיפול מתאים לילדים עם קשיים חברתיים, קשיי ויסות, קשיי קשב וריכוז, קשיים התנהגותיים, חרדה וביישנות, הימנעות, קשיים משפחתיים ועוד. 

איך מסייע הטיפול עם חיות לילדים?

ילדים נוטים להשליך על החיות תכנים מעולמם הרגשי ובאמצעות ההשלכות הללו ניתן להבין את עולמם הפנימי של הילדים ולסייע להם בהתאם.

כך למשל, ילד שסובל מקשיים חברתיים יכול להתבונן על שני האוגרים בכלוב ולומר: "האוגרת החומה מנסה ליצור קשר עם האפורה. היא עצובה ומאוכזבת כי האוגרת האפורה לא רוצה לשחק איתה. היא מנסה למצוא דרך לשכנע אותה לשחק ביחד".

או ילד שהוריו בהליך גירושין יכול להביט בארנבות ולומר: "נראה לי שהן לא מסתדרות. הן הולכות לריב עכשיו ונצטרך להפריד ביניהן לשני כלובים שונים".

השלכות כאלו חושפות לעיתים את הכאב והפגיעות של הילד, ומאפשרות – דרך השיח על החיות ועולמן – שיח על התמודדויות מעולמו של הילד מחוץ לחדר הטיפולים.

פעמים רבות החיה שוברת מחסומים של יצירת קשר בין המטפל והילד, בעיקר במקרה של ילדים שמתנגדים לטיפול או ילדים ביישנים ונמנעים. החיה מהווה גורם נוסף בחדר שתורם לאווירה יותר משוחררת, מאפשר לדבר על הקשיים ממרחק (לעיתים קל יותר לילד לדבר על אתגרים של החיה, מאשר על האתגרים הממשיים שלו), וכן מאפשרת ללמוד דאגה, אמפתיה ואכפתיות לאחר.

פעמים רבות המטפל והילד מתבוננים בחיה ומנסים להתאים את התנהגותם לצרכיה של החיה כדי שהיא תרגיש בנוח במחיצתם. כך, הילד לומד להבין מה האחר צריך, לתת לו את מה שהוא צריך, ולוותר לפעמים על רצונותיו שלו עבור החיה.

למשל, כשילד רוצה לשחק עם האוגר, אך האוגר מפחד או רוצה לישון; כאשר הכלב הטיפולי צריך שהילד והמטפל יוציאו אותו כדי לעשות את צרכיו ולילד אין כוח, כאשר הארנבת אוהבת מגע מסויים ולא מגע אחר וכד'.

הדאגה לחיות מאפשרת לילדים לעבוד על הוויסות שלהם כשהם מבינים שעליהם להתחשב בחיה, להתאפק, לתכנן ולהקשיב לה.

המפגש הטיפולי אורך כ-50 דקות. בפגישות משולבים גם שיחה, משחק חופשי ויצירה, והן מלוות גם בהדרכת הורים.